ברכת הכהנים - מצווה הכתובה כשירה

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר

כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ:

יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:

יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

הברכה נמצאת במסגרת של מצווה אל הכהנים:

פתיחת המצווה: כֹּה תְבָרֲכוּ וסיומה: וַאֲנִי אֲבָרְכֵם:

הניתוח הספרותי של השירה מגלה מה רב עומקה והיקפה של הברכה:

• את הפועל ברך נמצא שלוש פעמים: בפנייה אל הכהנים, בברכת הכהנים, והבטחת ה׳ ברכת המתברכים.

• בכל פסוק ישנו צמד ברכות: יברכך, ישמרך, יאר פניו אליך, יחנך, ישא פניו אליך, וישם לך שלום, ולכן מדובר בשש ברכות.

• הברכה מתפתחת מבחינה תכנה, כל ברכה חזקה יותר מקודמותיה.

• מספר המילים עולה: 3 מילים בפסוק הראשון 5 מילים בפסוק השני, ובפסוק השלישי 7 מילים. תמיד תוספת של 2 מילים, ההתפתחות מביעה את התפשטות הברכה.

הבה נבאר את הביטויים בברכה:

אָמוֹר לָהֶם – עצם המצווה אל הכהנים היא לאמר את הברכה כלשונה. ׳אמור׳ היא צורת מקור של השורש א.מ.ר ומשמעות להם, שכל איש מן הכהנים יאמרה.

יְבָרֶכְךָ - יוסיף לך על הקיים.

וְיִשְׁמְרֶךָ - את גופך, את העשוי לך ואת ממונך מפגעי הארץ, וגם שמירת הרוח והנשמה בבא.

יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ – הצרוף המדוייק הוא יחידאי במקרא, וצרופים קרובים לו מלמדים שהארת פני ה׳ אל האדם באה בשני מצבים: האחד, הזדהות עם סבלו של האדם והישועה שהיא העזרה בפועל שמגיעה עקב כך: הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ׃ (תהלות לא, יז) והשנייה, הארת הדרך, הדרכה שתביא להצלחה הנפשית פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ׃ (תהלות קיט, קלה) שכן התורה היא האור.

וִיחֻנֶּךָּ – יתן לך חן כפי שנתן ליוסף ע״ה: וַיְהִי יְהוָה אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר: (בראשית לט, כא) וזהו חסד מעם ה׳, וכן מלשון חנינה כמו שמכלה האות נ׳ הדגושה שבשורשים הכפולים, שורש ח.נ.נ החנינה המבטלת את העונש באופן פרטי: וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם׃ (שמות לג, יט)

יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ – ביטוי יחידאי שמשמעו נשיאת פני ה׳ אל האדם לראותו ולמלא כל מחסורו.

וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם – ביטוי יחידאי אף הוא, ושימת השלום כאן היא בהשגחה עצומה: לךָ בייחוד.

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל –זהו המשך המצווה אל הכהנים המברכים את העם בשם ה׳. גם הביטוי ׳לשים שם על׳ גם אינו מופיע במקרא ונראה מהכתובים שהכוונה לברך בשם ה׳: וַיְכַל דָּוִד מֵהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַשְּׁלָמִים וַיְבָרֶךְ אֶת הָעָם בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת׃ (שמואל ב ו, יח). שימת שם ה׳ על ישראל יכולה להתפרש גם כשימת שם ה׳ בשם האדם, ככתוב: נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ וָאֹכְלֵם וַיְהִי דְבָרֶיךָ לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי כִּי נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת: (ירמיהו טו, טז)

ביום הקדשת המשכן ולאחר הקרבת הקרבנות אהרן מברך את העם: וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים׃ (ויקרא ט, כב) ומדוע מקום הברכה לפני הירידה מכבש המזבח? משום שהברכה היא חלק מעבודת הקרבנות, וזו הברכה היתה נאמרת על ידי כל הכהנים בכל הזמנים, וגם בימי עזרא הכהן: וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת יְהוָה הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כׇל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ לַיהוָה אַפַּיִם אָרְצָה: (נחמיה ח, ו) 

מדוע ברכת הכהנים נמצאת לאחר תורת הנזיר?

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַיהוָה: מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכׇל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל: כׇּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַיהוָה קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ: כׇּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַיהוָה עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיהוָה:

אדם שירצה להיות נזיר ה׳ צריך לקיים 3 תנאים:

1. איסור אכילת כל חלק בענב.

2. איסור לגזור שערו.

3. איסור להטמא למת.

קדושת הנזיר מתבטאת בשערו, כי שערו הוא נזר אלהיו. אם יטמא למת עליו לגלח שערו, להביא קרבנותיו ולהתחיל מחדש את ימי נדרו אשר נדר נזירות. ובזה הנזיר ככהן הגדול: וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו אֲשֶׁר יוּצַק עַל רֹאשׁוֹ שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמִלֵּא אֶת יָדוֹ לִלְבֹּשׁ אֶת הַבְּגָדִים אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם: וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא: (ויקרא כא, י-יא)

נזר שערו של הנזיר הוא כציץ הקודש לכהן, שכן השיער הוא ציצת הראש, ככתוב: וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם: (יחזקאל ח, ג). לכהן הגדול ישנו ציץ זהב עליו מפותחות המילים ״קודש לה׳״ והיה על מצחו תמיד: וְעָשִׂיתָ צִּיץ זָהָב טָהוֹר וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם קֹדֶשׁ לַיהוָֹה: וְשַׂמְתָּ אֹתוֹ עַל פְּתִיל תְּכֵלֶת וְהָיָה עַל הַמִּצְנָפֶת אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּצְנֶפֶת יִהְיֶה: וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי יְהוָֹה: (שמות כח, לו-לח)

מה משמעות ההנזרות, בהקשר זה?

הבחירה באהרן ובבניו לכהן ולהיות קודש לאלהיהם היא סופית ומוחלטת. ולא יוכל איש ישראל שאינו מבני לוי לגשת ולקרב אל הקודש, אך ה׳ בטובו הגדול מאפשר לכל איש ישראל להיות קדוש לאלהיו באופן זהה לכהן הגדול, גם אם לתקופת מה, ועל כן ברכת הכהנים נמצאת מיד לאחר הנזיר. הכהן קדוש מלידה, והנזיר מתקדש מבחירה.

הנזירות כיום אינה אפשרית מבלי מקדש, מבלי מזבח וכהנים בחירי ה׳ מבני צדוק, והרוצה להתקרב אל ה׳ בימינו יכול לעשות זאת באמצעות שמירה על טהרה, על המועדים, על כל המצוות, ובעיקר מצוות פרשיית ׳קדושים תהיו׳, העומדת במרכז ספר הכהנים - בכל לבבו, ללמוד תורה וללמדה לבניו.

לוחיות ברכת כהנים הן שתי לוחיות כסף זעירות שנמצאו גלולות היטב, עליהן נמצא כיתוב בכתב עברי קדום (דעץ) שפוענח ככולל טקסט הדומה מאוד לברכת כהנים.