בלוח המקראי מקרא קודש לעולם לא יחול בשבת, זאת כי לשבת יש קדושה עצמית ובה אין לעשות מלאכה כלל, לא לאפות ולא לבשל ואילו במקראי קודש אמנם אסורה מלאכת העבודה אך הבישול והאפייה מותרים בהם: כׇּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכׇל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם ולא תיתכן סתירה. וכן מודגש: מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: כלומר אין לאמץ את הגוף ולעייפו, כי אלהינו רוצה שבחגנו לא נעבוד ונזיע אלא ננוח ונשמח ונאכל טוב ונהנה, כי אנו בניו.

 

הוראות נוספות למקראי קודש:

• קריאה בקודש ביום המועד ולימוד מטעם הוראה כללית לכל יום, קל וחומר שבמקרא קודש: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: (דברים ו, ז).

• ​מהות הקודש היא הבדלות והתרחקות מכל הטומאות, בייחוד במקראי קודש. מסיבה זו יש להטהר יום לפני מקרא הקודש, כי ההטהרות נעשית עד לפני הערבת השמש. אופן ההטהרות מטומאה הוא רחצת כל הגוף במים זורמים.

• מהתורה כולה ובתנ״ך בכלל נלמד כי המאכל הישראלי העיקרי הוא בשר צלוי, שבימי הקרבנות היה עולה לריח ניחוח לה׳, ועל כן גם עלינו לאכול בשר צלוי כאוות נפשנו.

• מספר נחמיה נלמד, כי במקראי קודש יש לאכול משמנים וממתקים, ולא להעצב בו, כי השמחה באלהינו היא מעוז כוחנו: וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים... כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת יְהוָה הִיא מָעֻזְּכֶם: (נחמיה ח, י).

 

על זה הבסיס יתוארו בקצרה חובות כל המועדים ומקראי הקודש שבלוח הישראלי.

 

בחובות ראשי חדשים וראש השנה 
 

• כל ראש חודש הוא מקרא קודש.

• הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם והתרחקות מטומאות. 

• אסורה מלאכת עבודה, מלבד אשר יעשה לכל מאכל ובלי שתדרש עבודה מאומצת עבורו.

• תקיעה בחצוצרות: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (וידבר י, י).

• רצויה עדיפה ארוחה בשרית ביום החודש, באור היום ולא בערב הקודם: יְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל: (שמואל א כ, כד).

• קריאה בכתבי הקודש.

​

 

בחובות זבח הפסח - אינו מקרא קודש
 

• לא יראה חמץ ושאור - ניקוי הבית וגבולות החיים מחמץ לפני שעת בין הערביים.

• זהו אינו מקרא קודש, אין אף איסור מלאכת עבודה ביום זה מלבד ההשמרות מחמץ.

• זבח הפסח נעשה רק בבית הבחירה ולכן לא יכול להתקיים בימינו, אך רצוי לציינו באכילת בשר צלוי ומרור שמשמעו עלים מרירים: לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם:

• ציון המועד בקריאה עליו ולימודו, הגדה לבנים.

 

בחובות חג המצות - מקראי קודש ביום הראשון והשביעי
 

• הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם והתרחקות מטומאות. 

• אסורה מלאכת עבודה.

• אך אשר יעשה לכל מאכל - עדיפה ארוחה בשרית ביום החג.

• אכילת מצות 7 ימים - בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב: (שמות יב, יח)

• הגדת הסיפור לבנים למען תהיה תורת ה׳ בפיך: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָֹה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְהוָֹה בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְהוָֹה מִמִּצְרָיִם: וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה: (שמות טז, ח-י).

• עלייה לירושלם - שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה:

בחובות מועדי הביכורים: דגן, תירוש ויצהר - מקראי קודש
 

• הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם והתרחקות מטומאות. 

• אסורה מלאכת עבודה בימי הביכורים: וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהֹוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (וידבר כח, כו).

• ספירת חמישים יום ממועד ביכורים אחד לזה שאחריו. הספירה מתחילה מיום הנפת עומר השעורים שחל ביום ראשון שאחרי חג המצות כולו: עַד מִמׇּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה: (ויקרא כג, טז).

• ציון המועד בקריאה עליו ולימודו.

• אך אשר יעשה לכל מאכל - עדיפה ארוחה בשרית ביום החג.

​

בחובות מועד קרבן העצים - נמשך 6 ימים ואינו מקרא קודש

ציון המועד בקריאה עליו ולימודו: ספר נחמיה, ספר היובלים, מגילת המקדש.


בחובות חג השבועות - מקרא קודש

 

• הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם והתרחקות מטומאות. 

• אסורה מלאכת עבודה.

• אך אשר יעשה לכל מאכל - עדיפה ארוחה בשרית ביום החג.

• קריאה על המועד ולימודו.

• עלייה לירושלם - שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה:

​

בחובות יום תרועה

​

 

• הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם והתרחקות מטומאות. 

• מקרא קודש - וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהיֶה לָכֶם׃ (וידבר כט, א)

• אסורה מלאכת עבודה.  

• אך אשר יעשה לכל מאכל - רצויה ארוחה בשרית ביום החג.

• קריאה על המועד ולימודו.

​

על הימים שבין בין יום תרועה ליום הכיפורים אין אף הוראה. 

בחובות יום הכיפורים
 

• הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם.

• עינוי הנפש, והיכולים - צום.

• מקרא קודש כשבת - לא תעשה בו מלאכה כלל.

• קריאת מזמורי תחנון מספר תהילות, וידוי וחרטה על המעשים, תפילות לסליחת האל.

• גבולות הצום - הפסקת האכילה בלילה שלפני יום הכפורים. הצום הוא ביום עצמו.

• ארוחה מפסקת - האבסה עצמית לפני עינוי הנפש מחטיאה את המטרה.

בחובות חג הסוכות - ראשון ושביעי של סוכות
 

• בניית סוכה לפני המועד.

• הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם והתרחקות מטומאות. 

• ישיבה בסוכה שבעה ימים (לא נכתב יום ולילה ולכן אין חובת לינה בסוכה).

• לשמוח בחג על כל אשר ברכנו ה.׳

• אסורה מלאכת עבודה.

• ציון המועד, קריאה עליו ולימודו.

• עלייה לירושלם - שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה: שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָֹה:

• קריאה על המועד ולימודו.

 

 

בחובות שמיני עצרת
 

• הטהרות לפני הערבת השמש יום קודם והתרחקות מטומאות ביום הקודש.

• אסורה מלאכת עבודה.

• אך אשר יעשה לכל מאכל - רצויה ארוחה בשרית ביום החג.

• קריאה בקודש.

בחובות שמיטה ויובל
 

• ספירת הימים עד למועד וציון יום המועד / שנת המועד.

• קריאה על המועדים ולימודם.

• לקיים שמיטת האדמה.

• לקיים שמיטת חובות.

 

​

בחובות ימי הפורים - מועדים שמקורם חוץ לתורה ומוסכמים בכתובים

 

ההוראה בכתובים - וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם: (אסתר ט, כט)

בלוח המקרי יום ה 14.12 הוא תמיד שבת, ולכן רק בראשון אפשר לחגוג כמנהג ישראל, ברשות ולא בחובה.

 

• ציון המועד בקריאת ׳מגילת אסתר׳ ולימודה. 

• לקיים ימי שמחה משלוח מנות, ומתנות לאביונים.

 

ֿ

חובות הצומות על החורבן - ברשות ולא בחובה

​

הצומות מעוגנים בדברי הנביאים ובם והסכמת ה׳: כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ: (זכריה ח, יט)

הצום חל ביום עצמו, החל מהלילה שלפניו.

​

- צום העשירי (10.10)

​

בא נבוכדנצר וצר על ירושלם - וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר: (מלכים ב כה, א-ב)

 

- צום הרביעי (9.4)

 

הובקעה העיר ירושלם -  בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הׇבְקְעָה הָעִיר: (ירמיהו לט, ב)

 

- צום החמישי (7.5)

 

שרפו את בית ה׳ ואת כל בתי ירושלם - וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ: וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר רַב טַבָּחִים: (מלכים ב כה, ח-י)

 

- צום השביעי (24.7)

 

על מות גדליהו בן אחיקם  - וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה: (מלכים ב כה, כה)

 

 

נחמה למתאבלים על ירושלם:

​

לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן תַּחַת אֵבֶל מַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה וְקֹרָא לָהֶם אֵילֵי הַצֶּדֶק מַטַּע יְהוָה לְהִתְפָּאֵר: (ישעיהו סא, ג)

שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַם וְגִילוּ בָהּ כל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כׇּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ: (ישעיהו סו, י)

​

​

בחובות ימי החול

 

המצוות המעשיות שבתורה מעטות מאד, למעשה המצוות שעל האדם לעשות בגופו מלבד מצוות המילה לבניו, ואלו מצוות שעל האדם לקיים מדי יום ובתמידות: 

​

• מצוות הציצית - דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת:

• העיסוק בתורה - שינון התורה, לימוד מצוותיה לבנים ודיבור בה - וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: (דברים ו, ז)

• ברכת ה׳ לאחר האכילה - וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: (דברים ח, י)

​

מלבד אלו כל המצוות שבתורה הן מצוות של המנעות ממעשה, וכן מצוות המחשבה והלב.​ אלו במצוות תמידיות הקשורות לקדושת הגוף והנפש - וקדושה היא הבדלות:

 

• השמרות מטומאות מאכל

• השמרות מטומאות הגוף

• השמרות מטומאות נגיעה בחיות מסויימות בחייהן ובנבלות חיות ושרצים.

• השמרות מזימה - קריבה אל שארי בשר, משכב זכר, אשת איש, משכב בהמה.

• השמרות ממוצא הפה, נדר ושבועה

• מצוות הלב והמחשבה

 

קדושת ישראל - השמרות מטומאה שאינה גופנית ובייחוד במקראי קודש

 

מפרקים יט-כ בספר ויקרא (פרשת קדושים) למדים שישנן מצוות שאינן קשורות לטומאת הגוף אלא למחשבה - קדשִׁים תהיו כי קָדוֹשׁ אֲנִי יהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:

 

• אִישׁ אִמוֹ ואָבִיו תירָאו ואֶת שַׁבתֹתַי תשׁמֹרו אֲנִי יהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם:

• כי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יקַלל אֶת אָבִיו ואֶת אִמוֹ מוֹת יומָת אָבִיו ואִמוֹ קִלל דמָיו בוֹ:

• לֹא תקַלל חֵרֵשׁ ולִפנֵי עִור לֹא תִתן מִכשֹׁל ויָרֵאתָ מאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יהוָֹה:

• לֹא תגנֹבו ולֹא תכַחֲשׁו ולֹא תשַׁקרו אִישׁ בעֲמִיתוֹ:

• לֹא תִשׂנָא אֶת אָחִיךָ בלבָבֶךָ הוֹכֵחַ תוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ ולֹא תִשא עָלָיו חֵטא:

• לֹא תִקם ולֹא תִטר אֶת בנֵי עַמךָ ואָהַבת לרֵעֲךָ כמוֹךָ אֲנִי יהוָֹה:

​

​

​

בחובות יום השבת  

​

​

גבולות יום השבת

 

לפי דברי משה ע״ה מסעיף 2 השבת מתחילה ביום שבת בבוקר: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָֹה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה: רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי׃ אומר משה ביום הששי כי ׳שבת מחר׳. לחיזוק, בבוקר שלמחרת משה אומר כי ׳שבת היום׳. ישנן הוכחות רבות מן המקרא לכך שתחילת ימי הקודש בבוקר, ניתן לקרוא במאמר ׳מתי מתחיל היום בתנ״ך׳.

 

​

שמור ועשה ביום השבת

 

• להתקדש בגוף ובמחשבה

• לשבות מכל מלאכה/עשייה/עבודה

• להתענג על השבת, לנוח לאכול ולשתות

• לשמוח

• להטהר לפני השבת

• לברך את ה׳ על שנתן לנו השבת

• להיות קדושים במחשבתנו, בדבורנו ובמעשינו

​

זכור ואל תעשה 

 

• להכין את צרכי השבת מבעוד מועד

• לא לעשות מלאכה - בשלושת מישורי הקיום - לא לחשוב ולתכנן, לא לדבר עליה ולא לעשותה 

• לא להתאמץ פיזית

• להכין את צרכי השבת מראש  

• לא לבשל ולא לאפות

• לא לעשות מעשים שניתן לעשות ביום חול

• לא לטמא יום קודש באף אחת מהטומאות

• לא לדבר דבר רע, או דבר רחוק מקודש, כגון קללות ולזות שפתים

• לא לצאת לדרך/נסיעה/ מסע בים

• לא לעבוד את האדמה

• לא לשאת משא על האדם או הבהמה

• לא לרכב על בהמה

• לא להכות ולא להרוג 

• לא לשחוט חיות

• לא לצום

• לא לצאת למלחמה הלחם

• לא להתאבל, להעצב או לבכות

• לא לבער אש

​

 

 

על התפילות

​

תפילה היומית או התפילות במועדים אינן ציווי מהתורה והן רשות, התפילות מחליפות את עבודה בבית המקדש, קרבן התמיד, קרבן השבת וקרבנות המועדים בבחינת וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ: (הושע יד, ג)

ואם כך, ביום השבת ובימי המועדים יש להוסיף תפילה על התפילה היומית כשם שהוסיפו קרבנות בימים המועדים על עולת התמיד, וזו עבודת ה׳.

מספר התפילות של ישראל למדנו שההודיה והשיח וההלל רצויים לפני ה׳:

טוֹב לְהֹדוֹת לַיהוָה וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן׃ לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת׃ (תהילות צב, א-ב)
עֶרֶב וָבֹקֶר וְצהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי: (תהילות נה, יח)

שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: (תהילות קיט, קסד)

​

​

​

​

​