כמה מפתיע היה למצוא עשרה עותקים של ׳ספר הענקים׳ בארמית בין ספריית בית המקדש! הספר תורגם לשש שפות עתיקות אם כי נוהגים לשייכו לביבליה המניכאית, שמהותה שיתוף כל הדתות האליליות באחת חדשה, הנצרות. עם מציאתה של המגילה בין מגילות קודש באנו לבדקה - האם היא קשורה באופן שהוא אל כתבי קדשנו?
בחינת ׳ספר הענקים׳ ששם יותר הולם לה יקרא ׳מגילת חלומות הנפילים׳, מתארת את חלומות הבהלה של הנפילים בני שמחזאי ובני ברקיאל, ראשי המלאכים המורדים שבספר חנוך. כפי שנראה, תוכן המגילה משלים ארועים בספר חנוך א׳ האומלל, שלא רק שסילקו ממנו את המגילה המדוברת אלא שחלקים שלמים ממנו נגזרו, עורבבו, ונתפרו מחדש באופן מבולבל ולעתים נטול הגיון. נציין, שגרסת ספר חנוך באתר היא שחזור של הנוסח המקורי.
מי הם הנפילים
וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ:
בני האלהים הם מלאכים המופיעים כאנשים, ובספר חנוך וספר היובלים הם נקראים עירים. מדובר במלאכים שתפקידם לשמור על בני האדם, וללמד אותם את הנדרש לחיים על פני הארץ: מלאכות, גידול מזון, וכן חוקי מוסר וצדק. אך כשראו העירים את בנות האדם, חמדו אותן לעצמם ומרדו בתפקידם. הם נקשרו בסוד ובחרם והחליטו כולם על מרד בבוראם. הם החלו לקחו להם נשים ולבוא אליהם, והולידו את הנפילים, אנשי ענק גיבורים בכחם שהיו לכלאיים הראשונים על פני הארץ. העירים ובניהם הנפילים גילו לנשיהם את סודות ורזים, כשפים, לחשים, חזות בכוכבים וגילוי העתיד, וכן ראשי מלאכות שנרמזו בתאור שושלת קין: וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי ישֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה: וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב: וְצִלָּה גַם הִוא יָלְדָה אֶת תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחשֶׁת וּבַרְזֶל וַאֲחוֹת תּוּבַל קַיִן נַעֲמָה: (בראשית ד, כ-כב)
במגילתנו, הנפילים מוראים בשנתם חלומות קשים ובהתבהלם מן החלומות הם מכנסים מפגש בו הם מספרים לאחיהם ואבותם את החלומות - אך אין איש מבין פשרם. שמחזאי שולח את אוהיה בנו הנפיל לחנוך לבקש פתרונם ובמקטע האחרון של המגילה חנוך מוסר פתרון. את ההמשך אנו מוצאים בספר חנוך - הוא מפרש את חלומותיהם ורושם את זכרון בקשתם, ולאחר מכן, בחזונו, הוא נשלח מאת ה׳ אליהם להעיד בהם את דינם.
מלבד הרצף הסיפורי נמצאים ב׳מגילת חלומות הנפילים׳ קשרים חזקים לספר חנוך: בראש ובראשונה חנוך עצמו, שמוזכר בו כאיש ספר יודע אלהים, שמחזאי ראש המורדים, ברקיאל אשר לימד חזות בכוכבים, עזאזל, נעמיאל, רזיאל, עמיאל החטאים, וכן מוזכרת המילה ׳עירים׳ הייחודית לחנוך ולספר היובלים: ״ויעד חנוך על העירים אשר חטאו עם בנות האנשים כי החלו להתערב בבנות הארץ ולהטמא בהן.״
אמנם הוכחת המגילה להיות חלק מהספר דבר גדול הוא, ובנוסח החדש שבקרוב יראה אור היא מובאת מתורגמת ובמקומה הנכון, אך מקופל בעניין דבר גדול אף יותר - במגילה מוזכרים גם הנפילים חומבבה וגילגמש, גיבורי המיתוס הבבלי האלילי הקדום ׳עלילות גילגמש׳ שנמצא במרחב האשורי-בבלי חקוק על סלע בגרסאות שונות, ומתוארך לשנת 2100 לפני הספירה הכללית, היא 1900 לבריאה, באזור שנות מלכותו של נמרוד ונינוס מלך נינוה.
הדברים מעלה מראים, שספר חנוך נכתב זמן רב לפני המאה ה- 3 לפנה״ס, הוא זמן הכתיבה המשוער במחקר, ואם כך הרי שיותר ממסתבר שחנוך כתבו.
התאמה לציר ההתרחשויות בתנ״ך
התורה בכבודה מהווה מסגרת לסיפור המלא, נקרא את המשך פרק ו׳ מתוך שימת לב להתגברות הרוע, כדרכה של תורה השימוש במילים מדוייק ומתאר הסלמה, כלומר הנפילים לא רק שלא שבו מדרכם אלא השחיתו מעשיהם: נראה את התפחות הסיפור בציר התרחשות המורכב משלושת הספרים: בראשית, ספר חנוך, ומגילת הענקים:
התורה - וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם:
טרם החמס היתה רבה רעת האדם בארץ, וכל ציור מחשבות הלב היה רע ללא הפוגה יום ולילה. אלהים לא מוחה את הארץ מיד ואנו מקבלים הצצה למתרחש בלבו טרם החליט למחות מן הארץ אדם, חיות, עוף ורמש. : וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:
מגילת הנפילים - בזמן הזה נשלחים חלומות אזהרה לנפילים ומתקיימת ישיבת המורדים בה הם מחליטים להעזר בחנוך, אחיוֹ מגיע לחנוך ומבקש שיפרש חלומותיהם.
ואכן, מדרכי ה׳ לבוא לבני האדם בחלום ולנסות למנוע מות אדם ביד פשעו, להסירו מעשות רע ולהביאם לעשות את המעשה הנכון: בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב: אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם: לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה: יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח: (איוב לג, טו-יח)
ספר חנוך - חנוך שומע את קריאת העירים וטרם הגיעם הוא מקבל מסר ממלאך להזהירם על אמיתות החלום והדין שיצא בשמים. הוא מגיע אליהם, מפרש חלומותיהם וכותב את זכרון בקשתם עד שנרדם. חלומו הוא חזיון על הדין שיצא עליהם.
מגילת הנפילים - חנוך חוזר אל העירים והנפילים ומפרש את החזון.
התורה - העירים ובניהם לא חוזרים מדרכם על אף ההזדמנות לתקן דרכם והארץ נשחתת ומתמלאת חמס - וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: (ו, יא-יב). המושגים קשים יותר: ׳ותשחת הארץ׳ ׳ותמלא הארץ חמס׳. השחתה היא הריסת הדבר עד לאין יכולת לתקנו, והנה במקום שיתחרטו על מעשיהם ויתקנום הרוע מתגבר. משמעויות המילה חמס במקרא רבות: נקמה, גזל, הרג, רשע, דריכה, כעס, מוות, שינוי מוחלט של הגוף הנחמס.
כשם שהזהיר הק את קין מנפילה ברשת החטא טרם רצח את אחיו, והזהיר את פרעה, ואת לבן ואת בלעם ועוד ועוד, כן הזהיר בחלום את הנפילים 120 שנים לפני המבול.
וַיֹּאמֶר יְהוָה לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה:
ה׳ הודיע מראש על המוות הצפוי לכל ונתן פתח לתשובה ותיקון מעשים, אך למי נאמרו הדברים? לפי ספר הענקים לנפילים עצמם, בחלום, ולחנוך בן ירד. ואכן, אין הכוונה בפסוק ששנות חיי האדם יגיעו עד 120 כנהוג לפרש שכן א. ספר היובלים מבהיר שעל הנפילים מדובר: ויאמר לא ידוֹר רוחי בהם לעולם כי בשר הם והיו ימיהם מאה ועשרים שנה: (פרק ה) ב. מחזקת מגילת המבול [4Q252]: ״בשנת ארבע מאות ושמונים לחיי נוח בא קצם לנוח ואלוהים אמר לא ידור רוחי באדם לעולם ויחתכו ימיהם מאה ועשרים שנה עד קץ מבול ומי מבול היו על הארץ:״ ג. מצאנו רבים רבים אחרי המבול שחיו מאות שנים - כל שושלת בני שם ועד לעמרם אבי משה שחי עד 137, ואם נצח ישראל לא ישקר, מה משמעות וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה? ובאמת, מה ראתה תורה לקבוע שניו של אדם בפסקה העוסקת במעשה בני האלהים והנפילים?
מכאן יוצא, שהברכה השגורה על כל פה ׳עד 120׳ אינה ברכה כלל, רק הגבלת הרוע.
וְגַם אַחֲרֵי כֵן - הנפילים לאחר המבול
התורה מעידה: וְגַם אַחֲרֵי כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם: גם אחרי המבול נעשתה התועבה הזו, כי העירים השאירו אחריהם את הידע ממנו התפתחו תרבויות הכשף הגדולות בבל ומצרים: ״וביובל העשרים ותשעה בראשית השבוע הראשון לקח לו ארפכשד אשה רשויה בת שושן בת עילם ותלד לו בן בשנה השלישית בשבוע ההוא ויקרא שמו קינן: ויגדל הבן וילמדו אביו ספר וילך לתור לו מקום אשר יבנה בו עיר: וימצא כתובת אשר חקקו הראשונים בסלע ויקרא את אשר בו ויעתיקהו: וימצא בתוכו חותם תכנית המדע אשר הורו העירים אשר בה יראו כשפי השמש והירח והכוכבים וכל אותות השמים: ויכתוב בספר ולא הגיד מאומה כי ירא להגיד לנח פן יקצוף עליו בעבורו:״ (ספר היובלים)
ראינו כי כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ למעט נח וזרעו, ועם זאת מצאנו קיומם של נפילים גם אחרי המבול, הנה בימי אברהם אבינו בכנען: וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם: (בראשית יד, ה) רפאים ואימים הם שמות לענקים. כ - 400 שנה אחרי, המרגלים שהוציאו דיבת הארץ ראו בה נפילים: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנֹּפְלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם: (וידבר יג, לד). 38 שנים אחרי, רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים: (דברים ג, יא) וגודל ערשׂו, היא ערישׂת התינוקות, לעדות. הייתכן כי גם אחרי כן התערבו הני אלהים ואדם?
התנגדות האקדמיה לדעות שונות מהנרטיב המקובל במחקר משמעה, בדרך כלל, הסתרה מכוונת
מפענחי מלל המגילות ידעו שספר הענקים הוא חלק מספר חנוך, כמו עורכי מלל המגילות בספרים כמו ׳החיבורים העבריים׳, שכן דאגו למקם את מקטעי ספר הענקים בין מקטעי חנוך, כסדר שהצגנו לעיל. כאמור חוקר המגילות ג׳וזף מיליק הגיע למסקנה דומה לשלנו, וזו נשללה במחקר האקדמי על אף שהצטרפו לה חוקרים נוספים. ודווקא משום ששללו עמדתו באנו בעמקה, כי כן היא דרך האקדמיה, שלילה מחשש פן תופץ האמת ותאיר את אור הדעת אותו מחשיכים הם בנאמנות וביגע אין קץ לו. הִנֵּה זֹאת חֲקַרְנוּהָ כֶּן הִיא, שְׁמָעֶנָּה, וְאַתָּה דַע לָךְ.
היכן קבורים הנפילים?
קראנו בספר חנוך שהנפילים כולם מתו בחרב: ״ואל גבריאל אמר ה׳ צא לקראת הממזרים המתועבים ילדי הזימה: והוצאת את בני הזימה בני העירים מתוך האנשים ושילחתם איש ברעהו למען ישמידו איש את אחיו במלחמה כי אורך ימים לא יהיה להם״. ומי נשאר לקברם? וההשחתה ממֵי המבול - גם אם כיסוהום למשך שנה, הלא שבו למקומם דרך פתחי התהום והאדמה שוב חשפה את מה שנפל עליה. לפי עדות חנוך: והנשים הרו ותלדנה גיבורים גדולים שלושת אלפי אמה גבהם, 1500 מטר אם אמה מקראית היא כחצי מטר, ואם בשיטה אחרת לפיה האמה שליש המטר יהיה גבהם 1000 מטרים.
׳עלילות גילגמש׳ - הנוסח השלם והמאוחר ביותר של העלילה, החרוט על שנים-עשר לוחות, שהכילו במקור קרוב ל-3,000 טורי שיר, נתגלה בספרייתו של אשורבניפל, מלך אשור. עלילות גילגמש בתרגום שאול טשרניחובסקי באתר ׳פרוייקט בן יהודה׳.
הערות
הביבליה המניכאית - הממצאים בטורפאן שבסין. בתאולוגיה המניכאית סיפור הנפילים הוא אבן פינה, שם המלאכים הם 200 שדים ארכונים (מושלים) שמרדו באלהים וברחו מכלאם בשמים אל הארץ, בספר חנוך הם לא ברחו מכלאם אלא גורשו ממקומם ונאסר עליהם לעלות למקומם בשמים.
10 עותקים ממגילת הנפילים נמצאו בקומראן במערות 1,2,4,6, בשפה הארמית. מדובר במספר עותקים גדול ככל מגילות התנ״ך, חנוך והיובלים שבממצאים.
