הדרך להיכל האמת היא צרה ורחוקה, וכל מי שיחשוב שיוכל להגיע אליה כפרש רכוב על סוס וחמור, שיוביל אותו לשם, הוא כוזב. הדרך ההיא צרה וחלולה מקוטר לולב, וכל גאה הנצמד לחמורו והמתגדל בחכמתו והבעל נצוח, לא ידרוך שם בשום אופן. וכן היורד משם, אם יתפאר שקנה מתנה לאות היותו שם מעיל זהב – שקר בפיו, מפני שהאמת אוהבת שפלי-רוח, נדכאים וענוים ומואסת ואיננה מקבלת גאים, ובעלי כעס, ובעלי תענוג.
שער היכל האמת הוא צר מאד, וכל מתנשא בגודל חכמתו ומתקומם בצוואר עתק שאין מטבעו להכנע, ולא ניסה לכוף ולשוח את צווארו, לא יוכל בשום אופן להכנס שם, ולא יקבלוהו, על כי השער ההוא בגין שפלי רוח ענווים וזהירים בלבד!
מהחושקים לדעת בטוב את הדרך להיכל האמת, אשר שם סודות נעלמים אמיתיים, מחוייב לדעת שההיכל עומד על הֹר ההר, מצודת סלע תלול, ראשו בשמים. המשעול אליו מלא צנינים כמשׂוכת חדק, והוא צר מאד ומסוכן, כי משני צדדיו עמק גדול, תהום רבה. כל אשר מטה רגלו, כמעט בוודאי ילך לאבדון ואין משיב.
גודל רוממות הסלע ההוא מבהיל את הרואים ואינם יודעים מה. מהם חושבים ששם סיפורי מעשיות, מהם דנים ששם מליצות וחרוזים, מהם מדמים למחקר האנושי, ומהם אומרים ששם משל הקדמוני, ומעטים מאד יודעים ששם תעלומות, סודות האמת האמיתי. העגבים בפיהם מעוררים חשק לראות את ההיכל...
במבוא המשעול עומדת זרה, שולטת על אחיותיה כסילות ועצלות. הן מאיימות את המזדמנים לדרוך במשעול בסיפוריהן אודות פליאת קושי הדרך, עינוייו וסכנותיו, שֵיִקרו להם בהעלותם שפי במשעול. הן אף מבטיחות בשוֹרה: "התאזרו לאמץ כוחכם, לסבול טורח וקושי הדרך, ויצא הפסדכם בשכרכם בהגיעכם אל מחוז חפצכם, ומצאתם מנוחה ומרגוע בהיכל האמת, הנה הוא, קרוב לפניכם!".
והעגבים דורכים משם לשיפוע ההר ובהגיעם כבר לראש הסלע הראשון והנה מישור נעים והיכל מפואר, כתוב עליו "מקדש השכל ההמוני" ובראותם כן אומרים – אשרי חלקנו, זה היום שקיווינוהו – עשה לנו האל להגיע למקור האמת! ונשארים שמה שמחים ונהנים במחקר, בהתלכדם עם תלמידי ומשרתי כהני ההיכל חרפה ובושת. ואז, עם ראשי ומנהיגי קהל ההיכל, זקני העדה שהם 3 מיטיבי צער: גאווה, כעס ושכרות, המכבדים אותם ומקדימים פניהם בהשאת כוס מלאה דם-פתיות. ושותים ומשתכרים ומתפארים שהשיגו האמת האמיתית, וסוברים שאין זולתו היכל אמיתי, ושזו תכלית ההשגה.
וכל זה קורה להם מפני שבהגיעם לשם, תיכף באותו הרגע, כהני ההיכל שהם הסרחון והתענוג עם תולדותיהם שקר, פיתוי וליצנות, מקבלים אותם בסנוורים ומשליטים עליהם תאווה, והמה בלי הרגישם בדבר, אומרים שכבר השיגו מבוקשם. ובלי שימצא מי שיעורר אותם להקיצם, למצוא פתח פתוח להמלט משם, נשארים שמה בתענוג נצחי לדעתם, והמה לחרפות לדראון עולם.
אמנם, האיש הנלבב וירא האלוהים, אשר נפשו חרדה, כוספת ושואפת למצוא את האמת האמיתית דווקא, אינו מתפתה להשאר ב"היכל השכל ההמוני" רק נושא רגליו והולך למסעיו, לשיפוע הסלע העליון לעלות להֹר ההר.
שמה בתחילת הדרך עומד חדר קטן ומיוחד, רשום על פתחו 'מקום שפלות הרוח והענווה'. הדרה מקדמת פניו ומכניסתו להחדר, ומלמדת ומזהירה על מידת השפלות ומראה לו את הדרך להגיע להיכל האמת.
השפלות הזו מביאה אותו להשכלה, והבנה ולידיעת ערכו וערך זולתו. המתנות האלו האלוהיות מתאחדות עם האורח ההוא דורש האמת, הן עוזרות לו להינצל מצִנים פחים, ולעלות בשובה ונחת להור ההר, אשר שם ההיכל, על צור החלמיש הוא, אשר על פתחו כתוב באותיות מוזהבות "היכל האמת האמיתי". ובהגיעו שמה השתחווה נגד ההיכל ונותן שבח והודאה לאלוהי אבהתו יתברך ויתגדל.
שפלות רוח היא לבדה המיוחדת להורות דרך לדורש בכל לימוד, להבנה באופן הטוב ביותר והקל בלי עצב וטעות, ומלווה אותו אל המלמד בחירה טובה וחברו חשק טהור, המלמדים רזים ונעלמות. הם מביאים את האיש קרוב לבית משפט אשר יושבים על מדין בפרוזדור ההיכל להבחין ולשפוט בין אמת ושקר, טוב ורע. אב בית הדין הוא מליץ צדק ושמו בינה, שם הדיינים יראה ואהבה. אחרי הכרעת איכות האיש גוזרים על שומר בית המשפט, גיבור, לקבלו ולהכניסו לבית הדין, ואז נותנים לו ברכה ומבשרים לו על טיב ההצלחות ומוסרים לו מפתחות מכל אוצרות ורזים כמוסים וגוזרים שוטרים זהיר ועשיר ללוותו בכבוד ולהראות לו מקום האוצרות, וכך תשארנה אצלו המפתחות תמיד לההכנסו כל עת הצטרכו.
והמוצלח הזה נכנס שמה, בכבוד ובשמחה, ומתענג בחלקו תמיד, וכל אשר יוסיף השכלה, כן יוסיף על שפלותו כניעות וענווה, ואז כל אשר שם הווים לו נכסים בירושה והוא נעשה בן בית בהיכל ההוא, "היכל האמת האמיתי".
הדורש האמיתי הוא האיש המבין, אשר יראת ואהבת אלוהיו בקרבו, ישר במידותיו וצדיק בפעולויו ובעל בחירה טובה, המושפע בעזר האלוהי להאיר שכלו ובחירתו ללמוד, להבין, לדעת לקבל ולעשות.
נערך מתוך הספר תיטיב דעת / להורדה כאן.