מרכיבי הלוח

במגילות

בתורה, יובלים, חנוך

בהלכה

מספר ימי השנה

364 ימים

בכל מגילות הכהנים

מספר ימים קבוע - 364

״ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה״ (יובלים)

מספר ימים משתנה

353-355 בשנה לא מעוברת

383-385 בשנה מעוברת

מספר שבתות השנה

52 שבתות בתאריך קבוע

בכל מגילות הכהנים

מספר שבתות קבוע בשנה 52: ״ויהי כל ימי שבת קודש ומצווה חמישים ושתים ימים בכל שנה תמימה״ (יובלים)

מספר שבתות לא קבוע 50-51 בשנה לא מעוברת, 54-55 בשנה מעוברת

תחילת השנה

באביב, בחודש הראשון

בכל מגילות הכהנים

השנה מתחילה בחודש האביב: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב, כ)

השנה מתחילה בחודש השביעי, בסתיו.

יום ראש השנה

יום רביעי

בכל מגילות הכהנים

ביום הרביעי נבראו המאורות והחל חישוב הזמנים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד)

ישנו איסור הלכתי ״לא אד״ו ראש״ לפיו לעולם לא יחול ראש השנה ביום רביעי.

מספר ימים בחודש

30 ימים

בכל מגילות הכהנים

30 ימים בחודש, הוא יֶרַח :

וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: (במדבר כ, כט); וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם: (דברים לד, ח), וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים: (דברים כא, יג)

״ויהי אוריאל מספר לי שלושים יום ושלושים לילה ופיו אינו פוסק מדבר ואני לא חדלתי לכתוב את כל האותות לכל בריאה.״ (חנוך)

אורך חדשים נקבע לפי תקופת הירח, תמיד פחות מ- 30 ימים ובהתאמה הלוח הבבלי .

תחילת החודש

ביום קבוע

בכל מגילות הכהנים

תחילת חדשים בימים קבועים, ואזהרה ממועדי הגויים ״כי ישכחו מועד וברית והלכו במועדי הגויים אחרי תעתועיהם ואחרי אוולת דעתם״ (יובלים), ״וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״ (ויקרא יח, ג)

בתחילה היה נקבע על פי עדות ראייה, האסורה על פי ספר היובלים: ״והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים ויקדים משנה לשנה עשרה ימים. על כן תבואנה להם שנים אשר בהן ישחיתו ויעשו יום העדות לבוז ולטומאה ובלבלו כל ימי קודש בטמאים ויום טומאה ביום קודש כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים״ (יובלים)

ימי ראשי חדשים

א, ד, ו

בכל מגילות הכהנים

מאחר וארבעת הרבעונים שוים, שלושת החדשים בכל רבעון מתחילים בהתאמה בימים ד,ו,א

כאמור האיסור ״לא בימים אד״ו ראש חודש״, האיסור מבטל את תחילת החודש לו יראה הירח בימים אלו.

ראשי חודשים הם מקרא קודש

ראשי חודשים הם מקרא קודש

בכל מגילות הכהנים

וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: (וידבר י, י)

בוטלו מקראי קודש בראשי חדשים.

מספר חדשים בשנה

12 חדשים. תחילת החדשים וימיהם מצויינים

בכל מגילות הכהנים

12 חדשים בספר חנוך, ביובלים ובתנ״ך, בו שמואל הנביא ודוד המלך סידרו מחלקה אחת לכל חודש לשרות המלך: הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה״ החודש האחרון: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: (דברי הימים א כד)

כבלוח הבבלי, בכל 9 מתוך 17 שנים מוסיפים חודש, ובכל התנ״ך לא תמצא חודש שמספרו 13, או חודש אדר ב׳, או ׳עיבור שנה׳.

ולמה ׳עיבור׳ ולא השלמה? מדוע רומזים לזיווג, שבגינו השנה מתעברת כאשה, אלמלא הקשר האלילי שבין השמש ללבנה?

שמות החדשים

שמות מספריים

בכל מגילות הכהנים

שמות מספריים בתנ״ך , בספר חנוך ובספר היובלים

לחדשים שמות אלילים בבליים, לדוגמא: tašrītu – אליל החודש השביעי, ṭebētu – החודש העשירי, ayyāru – החודש השני וכן כולם. וכתוב: וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ׃ (שמות כג, יג)

תחילת עונות השנה: בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, יג), בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: (בראשית ח, ה), דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (ויקרא כג, כד)

מגילת המבול

בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, יג), בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: (בראשית ח, ה), דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (ויקרא כג, כד) ״והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרבעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם. וישימם נח לו לחגים לדורות עולם כי היה לו בהם זכרון. באחד לחודש הראשון נאמר לו כי יעשה תיבה ובו יבשה האדמה ויפתח ויראה את הארץ. ובאחד לחדש הרביעי נסגר פי מעמקי תהום תחתיה והאחד לחודש השביעי נפתח כל פי מעמקי הארץ ויחלו המים לרדת את תהם תחתיה. ובאחד לחדש העשירי נראו ראשי ההרים וישמח נח. ועל כן שם אותם לו לחגים לזכרון עד עולם וכה הם שוּמים״ (יובלים)

״חוק הכוכבים אשר מספר כל ימיהם אשר ילך השמש בשמים בבואו ובצאתו בשערים שלושים יום עם שרי האלפים ועם ארבעת הימים הנוספים המבדילים בין ארבעת חלקי השנה אשר ינהיגום בסדר הכוכבים ויבואו אתם.״ (חנוך)

בתלמוד הבבלי מצויינות ארבע ׳תקופות׳, אך כדרכי בבל הן משקפות את גלגל המזלות, וחוברים אליהן מנהגים אליליים: ברכת החמה או ׳קידוש החמה׳, ואיסור שתיית מים בחילופי תקופות. המזלות בתורה נזכרים באזהרה: וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כׇּל הַשָּׁמָיִם: (דברים ד, יט)

כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲבֹר בְּרִיתוֹ׃ וַיֵּֿלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי׃(דברים יז, ב-ג)

אותות השמש לחלוקת השנה לעונות מתבטא במסלול השמש

אורך קבוע 91 ימים 13 שבועות

בכל מגילות הכהנים

הרבעונים, כל אחד בן 13 שבועות, נקבעים על פי מסלול השמש בארבע נקודות אסטרונומיות ידועות: יום השויון האביבי, יום היפוך הקיץ, יום השויון הסתוי, נקודת היפוך החורף.

״ויעלום על לחות השמים שלושה עשר שבועות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי:״

אין התייחסות לעונות/רבעונים

יום קבוע בשבוע למועדים:

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: (ויקרא כג, ד)

בכל מגילות הכהנים

כל מועד ויומו המיועד. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג, לז)

״ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכל יבוא אליהם כעדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג״ (יובלים)

הראשון של חג המצות - יום ד׳

יום הכפורים - יום ו׳

הראשון של סכות - יום ד׳

שמיני עצרת - יום ד׳

אין למועדים ימים קבועים, בניגוד לתורה, רק איסורים מתנגדים ללוח הכהני שלא מצאנו פשרם.

בהלכה האדם קובע את מועדי ה׳, במסגרת האיסורים שאינם מן התורה:

לא בד״ו הראשון של חג המצות

לא אג"ו יום הכפורים

לא אד"ו הראשון של סוכות

לא אד״ו שמיני עצרת

מועדים ביום השבת

אף מועד לא חל בשבת

בכל מגילות הכהנים

אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָֹה: (ויקרא כג, לז) לשבת קדושה עצמית ולעולם לא יחול בה מועד, המועד והשבת תמיד מצויינים בתנ״ך בנפרד: וְהִשְׁבַּתִּי כל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ: (הושע ב, יג)

לרוב, המועדים חלים בשבת, גם יום הכפורים בו העינוי והצום גורמים לחילול השבת: אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קׇדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר: (ישעיהו נח, יג) עונג שבת׳ בהלכה הוצא מהקשרו, ומעודד קיום יחסי אישות שתוצאתם טומאה, ובכך חילול קדושת השבת.

מועדי התורה

כל מועדי התורה ומועדי בכורי תירוש ויצהר, קרבן העצים

כל מועדי התורה כולל ארבעת מועדי הבכורים וקרבן העצים מובאים בספר היובלים.

קרבן העצים המוזכר בספר נחמיה: וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת וְלַבִּכּוּרִים: (נחמיה יג, לא) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ: (דברים יח, ד)

שינוי מועדים: יום זכרון תרועה הפך לראש השנה, שמיני עצרת הפך ל׳שמחת תורה׳, ביטול מקראי קודש, ביטול בכורי תירוש ובכורי יצהר, הוספת מועדים על התורה: מנהגי אבלות בספירת העומר, מצוות חנוכה, מצוות פורים שה׳ לא צוום.

ביכורי דגן תירוש ויצהר נזכרים רבות בתורה אך אינם נחשבים בהלכה.

שמיטה ויובל

בכל מגילות הכהנים

בספר היובלים השנים נספרות ביובלים, שהם שבעה שבועות שנים, מעוגנים במצוות התורה, בספר היובלים נח מעביר לבניו את מצוות השמיטה שקיבל מחנוך: ״ובשנה השביעית תעשו שמיטה ותשמטוה מעבודה והיתם צדיקים ויבורך כל מטעכם. כי כן צוה חנוך אבי אביכם את מתושלח בנו ומתושלח את בנו למך ויצוני למך כל אשר צווהו אבותיו.״

׳איבוד׳ ספרית שנת השמיטה והיובל והחלת ׳שיטת שטרות׳ שגרמה לבלבול וביטול, ביטול המצוות הקשורות בשמיטה כמו שמיטת חובות, שחרור עבדים ושיבה לנחלה.

מספר קודש

7

הלוח מבוסס על מחזור שביעוני - 7 ימים בשבוע, 7 ימי חג המצות וחג הסכות, ספירת 7 שבועות בין מועדי הביכורים, שמיטה מדי 7 שנים ויובל מדי 49 שנים, על כן נמצא במנורת הזהב, העשויה מקשה אחת, שבעה קנים.

אין התייחסות למספר שבע.

הימים העודפים

אין אזכור במגילות

30 ימים בכל 24 שנים. המפתח לקיום הלוח כיום - איפוס השנה     

בין שנת השמש שבה 365.25 ימים לבין לוח בן 364 ימים יש הפרש של יום ורבע בכל שנה. ההפרש מרחיק את תחילת השנה מיום השויון האביבי ב- 8.75 ימים בכל 7 שנים, שהם 30 ימים בכל 24 שנים. איפוס הימים העודפים חייב להתבצע בשבועות שלמים בכדי שימי המועדים ישארו קבועים כמצוות התורה ׳אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם׳. הפתרון המוצע בזאת לאיפוס הזמן העודף הוא הוספת שבוע מדי 7 שנים ושבוע נוסף עליו מדי 28 שנים בסוף שנת השמיטה המשוערת, באופן זה תחילת השנה אינה רחוקה מיום השויון ביותר משבעה ימים. עד יבוא מורה צדק ויורה לנו, ניתן לחשב את תחילת השנה מראש לאורך שנים אין קץ, עד לאחרית.

בכל שנה יש הפרש בן 11 ימים בין הלוח בן 354 ימים לשנת השמש שבה 365.25

את ההפרש מאפסים בשיטת ׳הלוח המטוני׳ - הוספת חודש מדי שנתיים לערך (7 עיבורים בכל 19 שנים).

חזרה לנקודת ההתחלה

חזרה מדוייקת בכל 28 שנים

חזרה מושלמת מתרחשת רק מדי 689,472 שנים (יצחק בן יוסף הישראלי, יסוד עולם, מאמר רביעי פרק י"א).