לאחר התלבטות מעושה של הפרושים אם לכלול את מגילת אסתר בתנ״ך או לא, כללוה והמשיכו ליצירת הלכות. כדרכה של המשנה, היא איננה עוסקת בשאלה אם המגילה אותנטית אלא מעבירה את מוקד הדיון והבעיה לנתיב ויכוח שולי, תוך הסתמכות על כתובים הלקוחים מפרשיות רחוקות כרחוק מזרח ממערב מהמגילה עצמה, וכל איש מקרא יבין חמיסת הכתוב והפקעת הפסוקים מהקשרם. יאמר נא מראש: המגילה כתב אמת, אך ההלכות שנתלו עליה - שקר גמור הן.

כך יצרו מקום למגילה בתנ״ך

1. אומרים שאסתר לחצה על חכמים להכלל בתנ״ך על ידי אילוץ כתובים שאינם קשורים לשאלה: שלחה להם אסתר לחכמים: ׳כתבוני לדורות׳. שלחו לה: 'הלא כתבתי לך שלישים' - שלישים ולא רבעים [שלישים: חומש, נביאים וכתובים] עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה 'כתב זאת זיכרון בספר' ופרשו: "כתב זאת" - מה שכתוב כאן ובמשנה תורה, "זיכרון" - מה שכתוב בנביאים. "בספר" - מה שכתוב במגילה. (הבבלי, מגילה ז, א). הפסוק בו השתמשו קורץ למוצא המן, מזרע אגג העמלקי: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: (שמות יז, יד)

2. באותו מקור ר' עקיבא מבין שאם הסופר ידע מה בלב הדמות, סימן שכתב ברוח הקודש: ״אסתר ברוח הקודש נכתבה, שנאמר: 'ותהי אסתר נֹשאת חן בעיני כל רואיה' וכי כיצד ידעו מחברי המגילה שאסתר מצאה חן בעיני כל רואיה? וכי שאלו הם את כל הרואים? על כורחך רוח הקודש שרתה עליהם ולכן ידעו מה הרגישו רואי אסתר״.

המצאת הלכות, מנהגים ומצוות

בספר דברים כתוב לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם׃ (ד, ב). למרות האזהרה לעיל מצאנו מנהגים הפוכים למצוות:

תחפושות - טשטוש בין המינים הוא תועבה בעיני האל: לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה׃ (דברים כב, ה) הרמ"א, פוסק גדול, ראש ישיבה ומגיה ׳שולחן ערוך׳ מבטל את האיסור: ״אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא״ (או"ח, תרצ"ו, ח).

שתיית יין ׳עד דלא ידע׳ - כלומר עד שלא ידע האדם את עצמו: ״שנאמר "ושמחת בחגך" במה משמחם? ביין... ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אין שמחה אלא ביין שנאמר "ויין ישמח לבב אנוש" (פסחים, קט, א). בתלמוד הפרסי הבינו רק שמחה, לעומת דברי אלהים חיים בגנות היין, על כך נכתב רבות, וידועים מקרי נח ולוט ששכרותם הובילה למעשי זימה, ובתורתנו, הרוצה להיות קודש לאלהיו הנזיר ימנע מיין לגמרי: ולֵץ הַיַּין הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם׃ (משלי כ, א).

כך הפכו את פורים לחג, החדירו את המילה חג כשכתבו ׳ושמחת בחגך׳, ואנחנו נזכור שאין זה חג ה׳, זהו יום טוב לזכרון לכל היותר, ושנית ׳ושמחת בחגך׳ נכתב על חג הסֻכות.

1. מצוות קריאת מגילה - דרשו במשנה קל וחומר, כלומר השוו את היציאת ממצרים באותות ובמופתים לביטול גזרת המן כדי להפוך את קריאת המגילה למצווה: ״כשיצאנו מעבדות לחירות אנו אומרים את שירת הים, על אחת כמה וכמה כאשר התהפכה גזירת מיתה של המן לחיים שנאמר שירה, היא קריאת המגילה״ (מגילה יד ע"א). האם ניתן בכלל להשוות את שני הארועים? ועוד הוסיפו ואמרו ״על אחת כמה וכמה״?!

2. תענית אסתר: אסתר והעם צמו ב־14, 15, 16 לחודש הראשון (ניסן) ערב ה- 14 הוא זבח פסח, 15 הוא היום הראשון של חג המצות ומקרא קודש, שבו אסור להתענות. ומדוע להתענות אם התבטלה הגזרה והתהפך הפור? ומדוע לא מתענים בניסן רק באדר? ולא מתענים 3 ימים?

3. רמב"ם מבטל עבודת כהנים! בעבור מגילה בה אף לא מוזכר שם אלהינו: ״קריאת המגילה בזמנה, מצוות עשה מדברי סופרים... ואפילו כהנים בעבודתן, מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה; קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולן נדחין מפני מקרא מגילה״ (הלכות מגילה וחנוכה, פרק א, א).

הסיומת הנקבית המתייחסת לכהנים במילים ׳בעבודתן׳ ו׳מבטלין׳ מראה את זלזולו, שכן מתן כינוי נקבי לזכרים הוא אקט שבא להשפיל כנהוג בארצות ערב מהן הגיע, והרי בערבית כתב רוב ספריו, ולא חי בארץ, ובביקורו בה אפילו לא היה בירושלם, רק בעכו מעוז פיניקיה.

4. המצאת ברכות הכוללות ״ברוך אתה ה׳ אלהינו אשר ציוונו״ ולא ציוונו ה׳: המשמעות של ציות לחכמים על־פני ציות לאלהים הוא נגע משולש, וכבד מאד: חוטאים בהוספת מצוות, במעבר על הדיבר הראשון ׳לא יהיה לך אלהים אחרים על פניי׳ וכן חוטאים באמירת דבר שקר, שכן ה׳ לא ציווה.

איך התקבלו והתקבעו התקנות?

מעקב אחר התפתחות ׳הלכות הפורים׳ חושף את דרכם של כותבי המשנה והמחזיקים אחריהם ליצור הלכות באופן הדרגתי ובשכבות תומכות, כדי שיתקבל ויתחייב על ישראל:

1. כתיבת ״מסכת מגילה״ גם בתלמוד הבבלי וגם בירושלמי (ולחג השבועות אין מסכת).

2. התלמוד הירושלמי מגדיל ואומר: ״המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני" (מגילה פרק א, ע).

3. לשמות האלילים של גיבורי המגילה הוסיפו חכמים נופך של קדושה, ויצרו מדרש שמות תלוש: אסתר- וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי (דברים, לא, יח). מרדכי - 'וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר (שמות ל, כג). על אף מדרשי השמות, שמות אסתר ומרדכי הם שמות אלילים בבליים:

• אשתר היא עשתורת, אלת האהבה והפריון הבבלית, והיא שולטת בגברים שסביבה ביד רמה ומזוהה עם כוכב נגה, שנקרא גם בלטינית על שם אלת הפריון והאהבה ונוס.

• הדסה - באזורים מסוימים ביוון נקראה אלת האהבה והפריון אפרודיטה בשם Myreta על שם שיח ההדס, או בשמו המדעי Myrtus.

• מרדוך הוא האל הראשי בתקופה הבבלית המאוחרת. בלילה הארוך ביותר בשנה, חוגגים בפרס ובבבל את נצחונו של מרדוך על החושך. חג זה הוא חג של נהפוך-הוא, שחלק ממנהגיו מזכירים מאוד את חג הפורים.

למה רגשו רבנים ופרוֹשים יהגו ריק?

יש שרואים במגילה סמל ומשל לעליית הדת הזורואסטרית על פני הדת העילמית הקודמת: מרדכי מייצג את האל הבבלי מרדוך, אסתר את האלה הבבלית עשתר, המן מייצג את האל העילמי הומן, וושתי את האלה העילמית משתי. לפיכך, העלילה במקורה תיארה מלחמה בין אֵלי בבל לאֵלי עילם, שבה ניצחו הראשונים, האם זו הסיבה שפרושים מכל הזמנים מחייבים מקרא מגילה?

עלינו להודות: את סיבותיהם טרם הצלחנו להבין לאשורם ונשמח לשמוע מקוראינו על כל מידע שיעזור ללמוד ולהבין - מדוע התעקשו הפרושים להפוך את יום הפורים לחג, ועל מה חשיבותה הגדולה של קריאת המגילה? ניתן ליצור קשר כאן.