ספר חנוך נמצא בלשון כושית אך נוסחת היונית היתה העתקה מהעברית, ומהיונית עשו העתקה בלשון כושית, והספר הזה נמצא באביסיניא ע"י הנוסע האנגלי ג׳יימס ברייס, והוציאו לאור לאורינץ בלשון אנגלית בעיר אוקספורד בשנת 1821. אח״כ העתיקו האפמאן באשכנזית וביארהו בשנת 1853. ויהי כי רצה לפרסם יוסף הלוי תרגומו הוא, חש אליעזר גולדשמידט לתרגמו משפת כושית לעברית והוסיף עליו מבוא והערות, ברלין 1892, ואז הרטום וכהנא פרסמוהו בתוך קבצי ׳ספרים חיצוניים׳.

מהקדמת ד״ר שלמה ראבין לספר היובלים

על שער הספר כתוב: וזאת הברכה אשר ברך חנוך את הבחירים ואת הצדיקים אשר יהיו ביום צרה בהכחד כל הרעים והרשעים״. תוכן ענינו כנבואת דניאל, להפיח רוח אומץ בלב חסידי היהודים לעת יאפפום חבלי הצרות באחרית הימים, הוא יום המשפט הגדול והנורא.

פתיחת הספר בסיפור חטאת הנפילים, המה שתי מאות המלאכים, אשר בימי ירד אבי חנוך חמדו את בנות האדם, ובראשם שמחזאי ועזאזל, ותלדנה להם הענקים אשר גבהם ש׳ אמה, ויגלו בארץ מסתרי כשוף ואצטגנינות, ועזאזל למד את בני האדם מלאכת חרב וכלי זיין.

ויהי כאשר הואילו הענקים לאכול גם בשר אדם, ותעל צעקת מתי חלד השמימה, וישלח ה׳ להם ארבעת מלאכיו מיכאל גבריאל רפאל ואוריאל, לעשות משפטים בנפילים, על מיכאל פקד לאסור את שמחזאי וחבריו לקצוי גבעות עולם עד עת קץ עשרה שבועות, על גבריאל נטל לסכסך בני האלהים אשר ילדו להם בנות האדם איש באחיו והיתה חרב איש ברעהו, את רפאל צוה לאסור את עזאזל ולטהר הארץ מרעתו, ואוריאל צווה להודיע לנח את מי המבול אשר יבא לשחת כל בשר, אז יפרה צמח הצדקה בארץ, וחסד ומשפט ישורו לעולמי עד.

וחנוך אשר לקח אותו האלהים מן הארץ היה שליח מוציא ומביא בין המלאכים השופטים ובין הרפאים הנשפטים. ויהי היום ותפקחנה עיני חנוך וירא בחלום את שמי השמים, ויקרא ה׳ אל חנוך וילמדהו את משפט הרפאים, כי בשרם ימות לשחת, ורוחם ידון בארץ, והיו לרוחות רעות בין בני האדם. ואל בני האדם צוהו לגלות אזנם, כי יבא מבול עליהם, וחיו רק מאה ועשרים שנה. אח"כ הוליכו המלאכים העליונים אוריאל רפאל רעואל מיכאל זרעאל וגבריאל את חנוך על פני כל הארץ. וירא גדולות ונצורות בשמים ובארץ, ואוריאל הראה לחנוך את הספר על תקופות מאורי השמים ומערכותיהם, וירא גם את לוחות השמים אשר עליהם נחרתו כל מעשה בני האדם עד הדור האחרון.

וככלות כל הדברים האלה השיבו המלאכים את חנוך על הארץ לפני פתח ביתו, למען יודיע את כל הדברים האלה אל בנו מתושלח, ויכתוב חנוך את כל החזיונות והמראות אשר ראה בספר, וינבא לבניו את אשר יקרה את זרעם באחרית הימים.

מתוך אוצר מדרשים, ספר חנוך, הקדמה א

וכתב ה״ר שמואל צרצה המכונה בלה״ק אבן סנה בספרו מקור חיים בפ' בראשית וז״ל: ומצאתי כתוב כי נכתב בספר דתות הנביאים כי חנוך היה חכם גדול וחסיד שהכניס העמים תחת עבודת האל יתברך ושהוציא תחלה חכמת הכוכבים, וששם דת לכל יושבי שבעה האקלימים לכל אחד הדת אשר יאות לפי הטבע של אותו אקלים (ר״ל במזג המדות), וצוה להם שיעשו מועדים ושיעשו בהם קרבנות וכו' וצוה לקצת מהם שלא יאכלו מאכלים ידועים, והתיר אותם לקצתם, ושישמרו מלשכב עם הנדות, ושישמרו עצמם מטומאת המתים, ושתהיה כוונתם להתמדת הישוב, וחלק העם לשלשה משמרות: כהנים מלכים והמון ענינים רבים אחרים עכ"ל (רב פעלים 64), ואפשר שספר חנוך שמובא בספר המוסר הוא ספר חנוך אחר.

—

מחבר ספר חנוך הציב מספר השבעים אשר בנבואת ירמיה ודניאל לזמן הגאולה לרמז של שבעים אומות. ארבעת ראשי המלכים הנקראים בדניאל (י' י״ג) ״השרים הראשונים״ נמנים בס׳ חנוך בשמות והוא קורא אותם ארבעה הפנים: "הראשון הוא הרחום וארך אפים מיכאל הקדוש, והשני אשר על כל מחלות ועל כל מכות בני האדם הוא רפאל, והשלישי אשר על כל הכתות הוא גבריאל הקדוש, והרביעי אשר על התשובה ועל תקות היורשים חיי העולם הוא פנואל" (ס׳ חנוך פ' מ').

כנוי המלאכים בדניאל "עיר וקדיש" "עירין" נקראים בחנוך "שומרים" כלומר שומרי התבל בהקיץ בלי שינה ותנומה, וכן בחבור "ספר השמים" עם יום הדין, הם בס׳ חנוך "לוחות השמים" לדין ומשפט, וכולם מיוסדים על הפסוק יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ (תהלות סט, כט), ונאמר וַיַּקְשֵׁב יְהוָה וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְהוָה וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ (מלאכי ג, טז), והסופר המזכיר הוא חנוך.

מתוך הקדמת אברהם כהנא לספר חנוך

כאז כן היום, האנושות מחולקת לשני מחנות מתנגדים זה לזה ונלחמים זה בזה בחירוף נפש, מלחמה לא לחיים אלא למוות.

המחנה האחד שומר אמונים לאלהיו ולתורתו הכתובה, והמחנה השנית היה מן ההולכים בדרכי הגויים עד הגבול האחרון של עבודת אלילים ממש. למחנה זה של נטמעים היו שייכים עשירי העם, החיים חיי הוללות וזימה ומתמכרים לתענוגים נפרזים בחייהם. הגברים היו מתקשטים בתכשיטי נשים ומתנהגים בדרכי מותרות עד לאין שעור, היו עובדים עבודה זרה לכל פרטיה ולכל מיני אליליה, ולא היה לבם נוטה לשום עניין אחר. על צדה של כת זו וברשותה היו הרבה מאנשי רוח, נואמים וסופרים, שהיו מבעלי אותה השיטה של התבוללות וטמיעה, והם היו סובבים בעם ועושים נפשות לרעיונותיהם ולדרכיהם בלעגם לצד שכנגד, לנאמני הצדק והיושר. הם היו לועגים לאותם הצדיקים ואומרים שלשווא הם מענים את נפשם לבלתי ראות בטובה בחייהם, שהרי סופם של אלו ואלו, של הצדיקים ורשעים – אחד הוא. והם היו מצליחים הרבה, והיה עולה בידם למשוך אל צדם אנשים שעשו את עצמם לאשר לא היו מקודם – לחטאים. "ידעתי כי החטאים יפתו אנשים לעשות רע לחכמה לבל ימצא לה מקום, וכל עצה לא תחסר להם״.

ובמערכת הצדיקים, בראש מחנהו, עומד מי שהיה מקנא לחכמה, כלומר לחכמת התורה והיהדות שהיא תורת העולם והיה נלחם נגד האנשים הנפסדים ונגד הדעות הנפסדות. כל הימים היה מתכונן למלחמה סופית ומכריעה של שפך דמים בלי קץ, עד שישטפו נחלים מדמם של הרשעים. בעיקר התמרמר על המלחמה שהיו מנהלים אותם רשעים באמצעות הספרים. ממש באותם האמצעים שבהם היה אפשר להפיץ את דברי התורה בעולם, דיו ונייר, היו מנהלים הם את מלחמת השקר שלהם. מוטב היה לאמצעים אלו שלא יהיו ידועים כלל בעולם אם לתכלית זו הם משמשים. והוא נלחם מלחמות הקודש נגד אותם הספרים הטמאים, שמלמדים ההיפך מדבריהם של שלומי אמוני ישראל והם משפיעים הרבה. והוא מכיר בהשפעתם וצווח במר ליבו: "אוי לכם כותבי שקר ודוברי רשע, כי יכתבו שקריהם למען ישמעו אליהם אנשים ופועל רע לשכנם ועתה ידעתי את הסוד הזה כי החטאים יֵשָנוּ הרבה ויטו דברי יושר וידברו דברי רשע, וישקרו ויעשו מעשים גדולים ויכְתבו ספרים על דבריהם.

אבל בטוח היה כי יבוא היום וספריו יחזרו להאיר את העולם בחכמתם: "אכן, כאשר יכתבו באמונה את כל דברי בלשונותיהם, ולא ישנו ולא יחסירו מדברי כי אם יכתבו באמונה את כל אשר העידותי בראשונה עליהם, אז ידעתי סוד אחר, כי הספרים ינתנו לצדיקים ולחכמים להיות לשמחה ויושר ולחכמה רבה, ולהם ינתנו הספרים והם יאמינו בהם וישמחו עליהם, ואז כל הצדיקים אשר למדו בהם את כל דרכי היושר, יבואו על שכרם״.

ספר חנוך נחלק לק״ח פרקים או פרשיות, אך חלוקת הפרשיות והפסוקים נתחלפו בנוסחאות שונות במוקדם ומאוחר וגם מלאים שבושים וטעיות של המעתיקים והמתרגמים. ההקדמות המובאות ערוכות ומתוקנות קלות על פי ממצאי גודר פרץ.