יראת ה׳ – כמה היא חשובה? מה המושג אומר והאם אדם יכול להפוך עצמו ירא? הבה נברר את משמעות המושג דרך הבנת הפסוקים המכילים את הביטוי לאורך התנ״ך כולו, כי פרושו של התנ״ך בו באשר אִמֲרוֹת יְהוָה אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם׃ בספר בראשית אבינו אברהם מסביר לאבימלך מדוע שיקר לו ואמר ששרה אחותו, ומתוך כך מלמדנו כי במקום שאין בו יראת אלהים, לחיים אין מחיר גבוה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקֹום הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי׃ (בראשית כ, יא) בספר ויקרא ישנן מצוות שמכילות את הצרוף ״ויראת מאלהיך״: לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה׃ (יט, יד) מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה׃ (יט, לב) וְלֹא תֹונוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתֹו וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם׃ (כה, יז) אַל תִּקַּח מֵאִתֹּו (אחיך) נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ׃ (כה, לו) לֹא תִרְדֶּה בֹו (באחיך) בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ׃ (כה, מג)

ואלו מצוות שבלב, במחשבה, שהיראה צריכה להניע אותן לטוב. דוד מלכנו, שהיה גם נביא - כפי שהעיד בדבריו האחרונים וכפי שמעידים עשרות מזמורי תהלות שכתב - מגלה לנו את דבר ה׳: כאשר מושלת יראת אלהים הרצון לצדק מושל באדם:

אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מושֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מֹושֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים׃ (שמואל ב כג, ג)

על המשיח שיבוא באחרית הימים מוטל התפקיד לעשות שלום בין הגויים, ולשפוט בצדק. אחת ממעלותיו היא יראה, ואת יראת ה׳ אצל אחרים יוכל להריח, כי היראה היא רוח המפעמת באדם: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהוָה רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהוָה׃ וַהֲרִיחֹו בְּיִרְאַת יְהוָה וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפֹּוט וְלֹא לְמִשְׁמַע אׇזְנָיו יֹוכִיחַ׃ (ישעיהו יא, ב-ג)

הנביא ישעיהו מחזקנו שדעת יראת ה׳ היא אוצרו של האדם, דבר יקר ערך השמור לבעליו לאחריתו: וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חכְמַת וָדָעַת יִרְאַת יְהוָה הִיא אֹוצָרֹו׃ (לג, ו)

משום שמנגד לעתים ולזמן - יראת ה׳ עומדת לעד: יִרְאַת יְהוָה טְהֹורָה עֹומֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו׃ (תהלות יט, י)

עוד מתהלות: לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת יְהוָה אֲלַמֶּדְכֶם׃ מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאֹות טֹוב׃ נְצֹר לְשֹׁונְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה׃ סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טֹוב בַּקֵשׁ שָׁלֹום וְרָדְפֵהוּ׃ (לד, יב-טו)

כי זו ראשית כל חכמה: רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טֹוב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתֹו עֹמֶדֶת לָעַד׃ ( שם קיא, י) שלמה בן דוד בספר משלי: יִרְאַת יְהוָה רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ׃ (א, ז) תַּחַת כִּי שָׂנְאוּ דָעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה לֹא בָחָרוּ׃ (א, כט) בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ׃ לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אׇזְנֶךָ תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה׃ כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קֹולֶךָ׃ אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹונִים תַּחְפְּשֶׂנָּה׃ אָז תָּבִין יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא׃ (ב, א-ה) פרקים א-ט במשלי הם דברי האל, ומתוכם: יִרְאַת יְהוָה שְׂנֹאת רָע גֵּאָה וְגָאֹון וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכֹות שָׂנֵאתִי׃ (ח, יג) היראה היא ראשית החכמה תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה וְדַעַת קְדֹשִׁים בִּינָה׃ (ט, י) ושכרה בצידה, והעדרה אינו רצוי: יִרְאַת יְהוָה תֹּוסִיף יָמִים וּשְׁנֹות רְשָׁעִים תִּקְצרְנָה׃ (י, כז) והיראה מבטיחה מחסה גם לבניו של הירא: בְּיִרְאַת יְהוָה מִבְטַח עֹז וּלְבָנָיו יִהְיֶה מַחְסֶה׃ (יד, כו) ואף הצלה ממוקשי מות: יִרְאַת יְהוָה מְקֹור חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת׃ (יד, כז) מלמדנו עוד ספר משלי: טֹוב מְעַט בְּיִרְאַת יְהוָה מֵאֹוצָר רָב וּמְהוּמָה בֹו׃ (טו, טז) יִרְאַת יְהוָה מוּסַר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָבֹוד עֲנָוָה׃ (טו, לג) בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן וּבְיִרְאַת יְהוָה סוּר מֵרָע׃ (טז, ו) יִרְאַת יְהוָה לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע׃ (יט, כג) עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת יְהוָה עֹשֶׁר וְכָבֹוד וְחַיִּים׃ (כב, ד) אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת יְהוָה כׇּל הַיֹּום׃ כִּי אִם יֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת׃ (כג, יז-יח) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל׃ (לא, ל) ומסכם איוב וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה׃ (כח, כח)

דברי הרש״ר הירש:

״יראת ה׳ הלא היא: הכל באשר לכל, כפי אשר תורה לך התורה עד כה מיכולת ה׳ הכל יכול, מגדלו מכוחו וגבורתו, מפעולתו אמונה, מכבודו המלא עולם, מממשלתו, מנתינתו את חוקי החיים, מידיעתו את הכל, מבחינתו את החיים ממשפט צדקו וגמולו בצדק ועוד ועוד עד כי כל אלה ימלאו את חדרי לבבך, למען תשווה אותם לנגד עיניך תמיד, עד אשר הרעיון מגדולת ה׳ ורום כבודו לא יעזבך לעולם, ואתה בכל מקום ובכל עת ובכל דבר תחזה רק את ה׳, את הכל יכול, את האל הגדול הגיבור והנורא, שכחו וגבורתו מלא עולם, את המושל בכל, אשר מלא כל הארץ כבודו, את ה׳ אשר גלה את רצונו בעד חייך, ועינו שהיא צופיה הליכות עולמך בחיים לראות אם תמלא ואיך תמלא את רצונו ולדעת כי הוא הבוחן ובודק, השופט והגומל - מובן יראת ה׳ היא בייחוד - לשוות את ה׳ לנגד עיניך תמיד ובכל מקום, ולחוש ברוממות אל וגדולתו ״מה קטונת אתה״.

(חורב, עמ׳ 26)