לספירת שבעת השבועות שבין הנף העומר לחג השבועות שהוא גם מועד בכורי חיטה, נוהגים לקרוא ספירת העומר: השם ׳ספירת העומר׳ נותן את הרושם שמדובר במועד ביכורים אחד וספירת שבעה שבועות אחת, אך לא כך הוא. מגילות המועדים ממדבר יהודה והתורה עצמה, מעידים על ארבעת מועדי בכורים לארבע סוגי תבואה: שעורה, חיטה, תירוש ויצהר, הן מתנות הכהונה: כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכׇל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיהוָה לְךָ נְתַתִּים: (וידבר יח, יב)

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים: (דברים יד, כב-כג)

ובתורה מצויינת גם ספירת שבעה שבועות בין מעשר למעשר ללא אזכור סוג הביכור: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָֹה: האם נעדר שם המנחה משום שמדובר בהנחייה כללית לכל ארבעת המעשרות? אכן מאפיין נוסף יש לימים החשובים הללו - יום הבאת המנחה החדשה הוא מקרא קודש: וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כׇּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ: (וידבר כח, כו) המילה בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם עצמה עדה לכך שלא פעם אחת יש לספור.

נראה במגילת המקדש:

מועד שעורים - ״מקרא קודש יהיה להמה‏ היום הזה / שעיר‏ עזים לחטאת / מנחתו ונסכו כמשפט עשרון סולת בלולה בשמן רביעית ההין ו‏יין לנסך רביעית ההין יכפר על עם הקהל מכול אשמת‏ם‏ ונסלח להמה לדורותמה חוקות עולם יהיה זה להמה בכול מושבותיהמה ואחר יעלו את האיל אחד פעם אחת‏ ביום הניפת העומר‏״

‏

בכורי חטים/חג השבועות - ״וספרתה לכמה שבע שבתות תמימות מיום הביאכמה את העומר התנופה תספורו עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמשים‏ יום והביאותמה מנחה חדשה ליהוה ממושבותיכמה לחם סולת‏ חמץ חדש בכורים ליהוה לחם חטים שתים עשרה חלות שני‏ עשרונים סולת תהיה‏ החלה האחת והביאומה ראושי ה‏מטות לשבטי ישראל ויקריבו קר‏בן את עולת ‏/ שנים עשר / מנחתמה ונסכמה‏ כמשפט והניפו‏ בכורים‏ כוהנים יהיו‏ ואכלום בחצר הפנימית מנחה חדשה לחם הבכורים / ואחר / לחם חדש אביבות ומלילות והיה היום הזה‏ מקרא קודש‏ חוקות עולם לדורותם כול מלאכת עבודה לוא‏ יעשו חג שבועות הוא וחג בכורים לזכרון לעולם״‏

בכורי תירוש - ״וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה חדשה ליהוה‏ את‏ לחם הבכורים שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית תספורו חמשים יום והביאותמה יין חדש לנסך ארבעה הינים מכול מטות ישראל שלישית ההין על המטה ויקריבו על היין‏ הזה‏ ביום הזה ליהוה שנים‏ עשר אילים כול ראשי אלפי ישראל... ולא יאוכלו‏ כול ענב פרי‏ בוסר מן הגפנים‏ כי ביום הזה יכפרו על ה‏תירוש וישמחו‏ בני ישראל לפני‏ יהוה חוק‏ עולם לדורותיהמה בכול מושבותיהמה ושמחו‏ ביום הזה‏ כי החלו‏ לנסך נסך שכר יין חדש על מזבח יהוה שנה בשנה״

בכורי יצהר - ״וספרתמה‏ לכמה מיום הזה שבעה שבעות שבע‏ פעמים תשע וארבעים יום שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממוחרת השבת השביעית‏ תספורו חמשים יום והקרבתמה שמן חדש ממשבות מטות בני ישראל מחצית ההין‏ אחד מן המטה שמן חדש כתית יצהר על מזבח העולה בכורים לפני יהוה כי ביום הזה יכפרו על‏ כול יצהר הארץ לפני יהוה פעם אחת בשנה וישמחו״

ארבע המעשרות התקיימו בזמן יסוד המעלה מבבל: וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ׃ (נחמיה י, לח)

ועוד: וְכָל יְהוּדָה הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת׃ (נחמיה יג, י)

ספר דברי הימים נותן מסגרת הזמן לכל המעשרות: וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ׃ בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּוּ: (דברי הימים ב׳ לא, ה)

תאריכי ארבעת מועדי ביכורים - כולם חלים ביום ראשון, ככתוב בספר היובלים, במגילת המועדים, במגילת המשמרות, ובמגילת מקצת מעשי התורה.

26.1 - בכורי השעורים/הנפת העומר

15.3 - חג השבועות/ביכורי קציר חיטים החל לאחר 49 יום

3.5 - מועד התירוש החל לאחר 49 יום ממועד בכורי החיטה

22.6 - מועד היצהר החל לאחר 49 יום ממועד בכורי התירוש

רק לאחר הבאת הבכורים וקרבנותיהם לבית המקדש אפשר לאכול מהתבואה החדשה, וכן אסור לשמור תבואה לשנה האחרת, אלא לשרוף באש ולקדש את מעשר השנים הקודמות:

ובימי הבכורים לדגן לתירוש וליצהר‏ ובמועד קורבן ה‏עצים

באלה הימים יאכל ולוא יניחו‏ ממנו שנה לשנה אחרת

כי ככה יהיו אוכלים אותו מחג הבכורים לדגן החטים יהיו אוכלים את הדגן

עד השנה השנית עד יום חג הבכורים

והיין מיום מועד התירוש עד השנה השנית עד יום מועד התירוש

והיצהר מיום מועדו עד השנה השנית למועד יום הקרב שמן חדש על המזבח

וכול אשר נותר ממועדיהמה יקדש באש ישרף לוא יאכל עוד כי קדש

והיושבים במרחק מן המקדש דרך שלושת ימים

כול אשר יוכלו להביא יביאו ואם לוא יוכלו לשאתו ימכרוהו בכסף

והביאו את הכסף ולקחו בו דגן ויין ושמן ובקר וצאון

ואכלוהו בימי המועדים ולוא יואכלו ממנו בימי המעשה לאונמה

כי קודש הוא ובימי הקודש יאכל ולוא יאכל בימי המעשה//

קורבן העצים המוזכר בספר נחמיה מופיע במגילת המקדש וכן במגילת ויקרא, הוא חל ב 23/6 (יום שני) ונמשך 6 ימים. הוא אינו מקרא קודש.

ככתוב: כַּבֵּד אֶת יְהוָה מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כּל תְּבוּאָתֶךָ׃ וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ׃ 

(משלי ג, ט-י)