לפנינו אסיפת המקרים הרעים שנגרמו בגלל היין, והאזהרות והעצות הקשורות בכך מספרי החכמה:

נח - היין גרם לבזיון, עריות, וקללת נצח

וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם: וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה: וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ: וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ: וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן: וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: (בראשית ט, כ-כב)

לוט - היין גרם להולדת בנים בחטא עריות של אב ובנותיו, אלו הפכו לצוררי ישראל ושונאיהם.

וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו: וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ: לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע: וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ: וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע: וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן: וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם: וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם: (בראשית יט, ל-לח)

יהודה - מצוואת יהודה

נישואי יהודה לבת שוע הכנענית היו בשל השכרות: ׳ויפאר אותה אביה בזהב ובפנינים ויצוֵהַ להשקותנו יין בחדר הנשים והיא יפה מאד: והיין הטה את עיני והחשק החשיך את נפשי ואנכי חשקתי בה ואשכב עמה ואעבר מצות ה׳ ומצות אבי ואקחה לאשה: וה׳ שלם לי על עצת נפשי הרעה כי לא היה לי נחת בבניה׳: וכן בואו אל תמר אותה חשב לזונה היה בשל השכרות: ׳ואנכי בשתותי יין לשכרה לא הכרתיה ויפתני יפיה ומראה יפי עדייה ואֶט אליה ואמר אבוא נא אליך׳.

כן דרך השכור בני כי אשר ישתה לשכרה לא יבוש מאיש: והנה גם אנכי נתעיתי לבלתי הִכָּלם מפני המון העיר: כי לעיני כל נטיתי אל תמר ואחשוב כי לא ידע איש כי באתי אליה: ואחטא חטא גדול ואגל את מכסה ערות בני וכאשר שתיתי יין לא הדרתי את מצות אלהים ואקח אשה כנענית:

שתיית יין מרחיקה מהקודש

• הצווי לכהנים - המשרת בקודש לא ישתה יין ושכר: יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם: (ויקרא י, ט) ולנו ללמוד מכך לא לבוא אל הקודש - קריאה בקודש או תפילה - שתויי יין.

• תורת הנזיר - הנזירות בישראל משמעה התקרבות יתרה לקודש ובמקביל התרחקות והבדלה מהמונעים את הקודש, והנה נזיר האלהים יתנזר מכל המופק מן הענב. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל: כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל: (וידבר ו, ג-ד)

• נזירות אם שמשון - הריון האיש שהחל להושיע את ישראל מיד פלשתים היתה כרוכה בנזירות מיין ומאכל טומאה: וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ: (שופטים יג, ז)

שתיית היין מרחיקה מידיעת ה׳

לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם

לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (דברים כט, ה)

הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם: 

וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם

וְאֵת פֹּעַל יְהוָה לֹא יַבִּיטוּ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ: 

לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת

וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא: 

לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק

וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ:

(ישעיהו ה, יא-יד) 

היין גרם לתעות כהנים ונביאים, ומראשי העם החל הנזק, שאין החכמה עומדת בעת השכרות:

וְגַם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה: כִּי כׇּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם: (ישעיהו כח, ז-ח)

על מהלומות היין - עצות חכמה מהכתובים

אזהרה:

אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ: 

כִּי סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה: (כג, כ-כא) 

אחרית שתיית היין:

לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי לְמִי מְדונִים לְמִי שִׂיחַ

לְמִי פְּצָעִים חִנָּם לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם: 

לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְסָךְ: 

אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם

כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים: 

אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ: 

עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת: 

וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל: 

הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי

מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד:(משלי כג, כט-לה)

מי ישתה ומי לא:

אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן

וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר: 

פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק

וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי: 

תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד

וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ: 

יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ

וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד: (משלי לא, ד-ז)

בן סירא

שמע בני וקח אמרי ואל תלעיז עליי ובאחרית תמצא דברי.

טוב על לחם תברך שפה עדות טובו נאמנה.

רע על לחם ירגז בשער רעת רועו נאמנה.

וגם על היין אל תתגבר כי רבים הכשיל תירוש.

כור בוחן מעשה לוטש כן היין למצות לצים.

נבון בוחן מעשה מעשה כן שכר לריב לצים.

למי היין חיים לאנוש אם ישתנו במתכנתו.

מה חיים חסר היין שהוא מראשית לשמחה נוצר.

שמחת לב וששון ועִדוּן יין נשתה בעתו וראי.

חיי מה לחסר תירוש והוא לגיל נחלק מראש.

כאב ראש לענה וקלון יין נשתה בתחרה וכעס.

מרבה חמר לכסיל מוקש מחסר כח ומספיק פצע.

במשתה היין אל תוכח רע ואל תבוזהו בשמחתו.

דבר חרפה אל תאמר לו ולא תתנצח אתו לעיני בני אדם.

במקום היין אל תשפוך שיח ובלא מזמור מה תשפוך שיר ובכל עת מה תתחכם.

כחותם על כיס זהב שיר אל על משתה היין.

כזמן אודם על ניב זהב משפט שיר על משתה היין.

כרביד זהב ובו נפך וספיר כך נאים דברים יפים על משתה היין.

(לב-לג)

מצוואתו יהודה - עצות ואזהרות יקרות ערך לגבי שתיית היין

ועתה בני אל תשתו יין לשכרה כי הוא יסיר את הלב מאחרי האמת ויעורר קנאה ותאווה ויטה את העינים לתעתועים: כי היין כמשרת לרוח הזנות למלא תאוות נפש כי גם שניהם יעקשו את תבונת האדם: כי אם תשתה יין לשכרה הוא ירגיז את רוחך במחשבות נתעבות אשר תַתעינה לזנות ויחמם את גוך לתאווה: ואתה תעשה את מעשה החטא ולא תבוש: כן דרך השכור בני כי אשר ישתה לשכרה לא יבוש מאיש: ועל כן תבונה רבה דרושה לאיש השותה יין וזה יהיה שֶׂכֶל שתית היין אשר ישתה איש כל עוד יבוֹש: והיה כי יעבר את הגבול הזה ורוח תעתועים תתקוף את נפשו ותשים דברי נבלה בפיו והוא יפשע ולא יבוש ויחשוב כי טוב הוא:

ונואף כי יענש לא יחוש וכי יהיה לבוז לא יכּלם: כי אם מלך ינאף תסור ממנו מלכותו כי עבד לזנות יהיה כאשר עניתי גם אני: ומלאך אלהים הראני כי אם מלך ואם דל תמשלנה בו הנשים: והן תקחנה מאת המלך את תפארתו מאת הגבור את גבורתו ומאת הדל גם את משען דלותו האחרון: כי נתתי את מטי הוא עז שבטי ואת אזורי הוא גבורתי ואת חותמי אשר הוא תפארת מלכותי: ובהנחמי על כל אלה לא אכלתי בשר ויין עד עת זקנתי וכל שמחה לא ראיתי:

ועל כן שמרו בני את גבול היין כי ארבע רוחות רעות בו רוח החמדה רוח חשק בשרים רוח ההוללות ורוח הבצע: אם תשתו יין בשמחה היו ענוים ביראת ה׳ כי אם בשמחתכם תסור יראת ה׳ ישָאר השכרון ואיתו תבוא פריצות: ואם תבקשו לחיות בענווה אל תגעו כליל ביין למען לא תחטאו בדברי שחץ ומריבות ובעלילות שוא ולא תעברו מצות ה׳ ותמותו לא בעתכם: כי היין יגלה גם סודות אלהים ואנשים כאשר גיליתי גם אנכי את מצוות אלהים וסודות יעקב אבי לכנענית אשר אמר לי אלהי אל תגלה: