מרגע היותנו לעם, לחודשי השנה בלוח העברי ניתן שם מספרי, למשל: וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת׃ (וידבר י, יא) וכך לאורך המקרא כולו, אך בספרים שנכתבו בתקופת גלות בבל ובעת חזור הגולים כאשר השלטון הפרסי היה עוד בארץ, מוזכרים גם שמות החדשים הבבליים, ולמעשה, כל שמות חדשי השנה ה׳עברית׳ כיום הם שמות אלילים בבליים:

שם החודש השביעי בלוח השנה הבבלי (tašrītu)- תשרי

שם החודש השמיני בלוח השנה הבבלי (waraḫsamna) מרחשון

שם החודש התשיעי בלוח השנה הבבלי (kissilimu) כסלו (מספר זכריה)

שם החודש העשירי בלוח השנה הבבלי (ṭebētu) טבת (מספר אסתר)

שם החודש האחד־עשר בלוח השנה הבבלי (šabāṭu) שבט (מספר זכריה)

שם החודש השנים־עשר בלוח השנה הבבלי (addaru) אדר (מספר אסתר)

שם החודש הראשון בלוח השנה הבבלי (nisannu) ניסן ניסן (מספרי אסתר, נחמיה)

שם החודש השני בלוח השנה הבבלי (ayyāru) אייר

שם החודש השלישי בלוח השנה הבבלי (simānu) סיוון (מספר אסתר)

שם החודש הרביעי בלוח השנה הבבלי (du'ūzu). תמו"ז אל הפריון הבבלי (מספר יחזקאל)

שם החודש החמישי בלוח השנה הבבלי (abu) אב

שם החודש השישי בלוח השנה הבבלי (ulūlu) אלול (מספר נחמיה)

מתן שמות אלילי בבל לחדשים הוא מעבר על מצוות התורה: וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ׃ (שמות כג, יג), ואמר דוד מלכנו ע"ה: וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי׃ (תהלות טז, ד) לדוגמא עבודת התמוז מוזכרת כתועבה ועבודה זרה: וַיֹּאמֶר אֵלָי עוֹד תָּשׁוּב תִּרְאֶה תּוֹעֵבוֹת גְּדֹלוֹת אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים׃ וַיָּבֵא אֹתִי אֶל פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר אֶל הַצָּפוֹנָה וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז׃ (יחזקאל ח, יג-יד).

​חלילה לנו מלחשוב שמדובר בהוראה חדשה לקיים שיטת מנייה אחרת או אישור עבורנו להשתמש בם. הרי בתנ״ך מוזכרים גם שמות אלילים ואותם אסור לנו לשאת - ואין זו סתירה פנימית. התנ״ך הוא הספר ממנו כל הדורות למדו וילמדו על קורות ישראל, ומן האזכורים הללו אנו למדים על תהליך הטמעות של מנהגים לא לנו - גרי בבל היו מציינים את שם החודש המספרי יחד עם שם החודש האלילי, כי חיו בארץ בה התנהל הלוח ההוא, וגם בספרים זכריה ונחמיה - היה זה זמן השלטון הפרסי בארץ, שהתנהל לפי הלוח הפרסי.

​

הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי בְּכִסְלֵו: (זכריה ז, א)

וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר: (זכריה ט, א)

בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט: (זכריה א, ז)

וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה: (נחמיה א, א)

וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם: (נחמיה ו, טו)

וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת: (אסתר ב, טז)

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן: (אסתר ג, ז)

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ: (אסתר ח, ט).

​​

שימוש בשמות הבבליים התקבע בהלכה באשר דרכיה דרכי בבל, ומעיד על כפיפות לדרכי הגלות על כל טומאותיה, נושאים על נס את שמות אליליה: וַיִּתעָרְבוּ בַגּוֹיִם וַיִּלְמְדוּ מַעֲשֵׂיהֶם׃ (תהלות קו, לה) ואין זה שונה משימוש בשמות חדשי התאריך הנוצרי. במה נגרע חלקו של מרס, האליל היווני, מזה של תמוז, האליל הבבלי? ומה נאמר כי יפקוד ה׳ על שלא האבדנו את שמם?

​​

הטוב והישר הוא לחזור אל דרכה של התורה ולקרוא לחדשים בשמות מספריים כפי שניתנו על ידי אלהים, וכפי שהשתמשו בהם אבותינו. כמו כן עלינו לשאוף לגלות את מספר השנים שעברו מאז יציאת מצרים, שכן ספירתנו התחילה מאז היותנו לעם ככתוב: וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיהוָה׃ (מלכים א ו, א)

​

​

עיקרי הדברים:

1. מניית מספרים לחדשים היא השיטה התורית המקורית.

2. שיטת המנייה של התורה מזכירה לנו את השחרור מהשעבוד ומונה את כל החודשים על פי אירוע מכונן זה: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים (שמות יג, ג).

3. השיטה נקייה לחלוטין מעבודה זרה ואינה מחייבת נהייה אחרי תרבות זרה: לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי העַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם׃ (דברים ו, יד).

4. בשנה מלאת מועדים ודאי ישנו יתרון במניין החודשים במספרים, שהרי אין להכחיש שאנו מתקשים בחישוב: יטרח הקורא ויחשב כמה חודשים יש בין סיון לתשרי, לעומת חישוב בין החודש השלישי לחודש השביעי?

בספר מלכים יש אזכור יחיד לשלוש שמות חדשים: ירח בול, זיו ואיתן

יֶרַח הָאֵתָנִים - וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי׃ (מלכים א' ח, ב). יֶרַח בּוּל - וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל משפטו וַיִּבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים׃ (מלכים א' ו, לח) יֶרַח זִיו - בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח זִו׃ (מלכים א ו, לז חודש שני).

​

לשלושת החודשים הללו יש מובן ושורש בשפתנו: יבול, זיו, איתן אך הם אינם מוזכרים כלל מחוץ לספר מלכים ולא נמצא זכר להם במגילות מדבר יהודה. התקופה בה נאמרו היא תקופת מלכותו של המלך שלמה, שהיה בן ברית לחירם הצידוני (פיניקי), ששלח עבדיו אל ירושלים לבניית בית המקדש ובית חשק שלמה, הוא בית יער הלבנון. גם כאן התנ״ך מגלה לנו את חדירתם של שמות זרים אל חיי העם.

​

​

כמה חדשים יש בשנה לפי המקרא?

​

בספר דברי הימים מתוארת חלוקת העבודה בבית המקדש אותה סידרו שמואל הנביא ודוד המלך. בכל חודש מחדשי השנה שרתה את המלך משמרת בת עשרים וארבעה אלף אנשים – ראשי אבות, שרי מלחמה ושוטרים: וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: והכתוב מפרט את שם האחראי על כל משמרת מדי חודש ומגיע לחודש האחרון: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:

אין עוד מחלקה לחודש ״מעובר״, וגם לשלמה בן דוד היו ניצבים לכלכל: וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד לְכַלְכֵּל: (מלכים א׳ ד, ז) ולאחריו רשימת 12 הנציבים, אין נציב לחודש נוסף.

​

​

לפי הלוח הירחי המקויים כיום בישראל, בשנה מעוברת מוסיפים חודש אחד מדי כמה שנים במטרה להתאימו לשנת החמה. אורך השנה השמשית הוא 365.25 ימים ואילו השנה בת 12 ירחים מונה 354 ימים (משום שאורך כל חודש ירחי הוא כ 29.5 ימים). את 11 הימים שמצטברים מדי שנה צריך לאפס עם שנת השמש מאחר והחודש הראשון ללוחנו הוא האביב, וכך ישנם 7 עיבורי שנים ב 19 שנות שמש. זהו ׳המחזור המטוני׳ ששימש בלוח הבבלי.

לקריאה נוספת:

לוח השנה המקראי/הכהני

טבלת השוואה בין הלוח הכהני ללוח ההלכתי