כיסוי הראש הוא חיוב הלכתי רבני על נשים שנישאו ומטרתו לכסות את שיער ראשן, אשה נשואה ההולכת ללא כיסוי ראש כלל נחשבת לעוברת על 'דת משה'. את המקור דין זה מצאנו במשנה במסכת כתובות המונה את פעולות הנשים שאיבדו את זכותן לקבלת את תשלום הכתובה בעת גירושיהן, אחת מהפעולות החמורות - אשה היוצאת למרחב הציבורי "פרועת ראש".

האיסור ללכת עם ראש גלוי לא מופיע בתורה, כמובן. לכאורה הבין אותו באופן מעוות למדי התנא רבי ישמעאל מ׳תורת הקנאות׳, היא התורה אותה מבצע כהן בחצר המשכן ונועדה לגילוי אשמתה של אשה אם נטמאה לאיש אחר ואם לא, כאשר רוח קנאה עוברת על איש. התהליך מחייב את הכהן לגלות את ראש האישה ולפרוע שערה טרם השקייתה במי המרים: וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי יְהוָה וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים: (וידבר ה, יח) והנה אותו ישמעאל גבה לבו וחש עצמו מעל התורה, ועבורו כל הנשים שׂוטות מראש, כי הבין שפריעת הראש עצמה היא מעשה חמור שעל נשות ישראל להימנע ממנו.

כיצד הגיע למסקנה כה רחוקה ומרחיקה?

מאחר ולא מצאנו הסבר מניח את הדעת לאילוצן של נשות ישראל להסתיר או לגלח שערות ראשן ולחבל ביפיין ובנשיותן פנינו אל הספר של הנוצרים הידוע במתן השראה בלתי נדלית להלכה התנאית בתקווה למצוא עוגן להבל, על כי חיו ממש באותו המקום ובאותו הזמן. אכן נמצא פתרון החידה ואין לו קשר למנחת הקנאות, זהו רק ׳טיהור השרץ מן התורה׳ כלומר מציאת עוגן, פסוק בתורה, שיטהר את השרצים, הם שלל הלכות עובדי הבעל:

וְכָל־אִשָּׁה אֲשֶׁר תִּתְפַּלֵּל אוֹ תִתְנַבֵּא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ אֶת־רֹאשָׁהּ הִיא מְנַוָּלֶת כִּי שָׁוָה הִיא לִמְגֻלָּחָה׃ כִּי הָאִשָּׁה אִם־לֹא תִתְכַּסֶּה גַּם תִּתְגַּלָּח וְאִם־בִּזָּיוֹן הוּא לָאִשָּׁה לָגֹז אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת־שְׂעָרָהּ תִּתְכַּסֶּה׃... עַל־כֵּן הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לִהְיוֹת אוֹת מִשְׁמַעְתָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ בַּעֲבוּר הַמַּלְאָכִים׃ (האגרת הראשונה אל הקורינתים יא 3-6;10)

מדוע מנוולת את ראשה? טרטוליאנוס פירש את החיוב לנשים לכסות את ראשן במהלך תפילה "בַּעֲבוּר הַמַּלְאָכִים" כלומר בגלל החשש שהמלאכים יתאוו אליהן כפי שאירע טרם המבול כפי שמתואר בבראשית: וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ: (ו, ב)

גברים לעומת זאת הם ראש האישה, ולהם אסור כיסוי הראש, כיסוי ראשם הוא משיחם: ״וּרְצוֹנִי שֶׁתִּהְיוּ יֹדְעִים שֶׁרֹאשׁ כָּל־אִישׁ הַמָּשִׁיחַ וְרֹאשׁ הָאִשָּׁה הָאִישׁ וְרֹאשׁ הַמָּשִׁיחַ הוּא הָאֱלֹהִים׃ כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל אוֹ יִתְנַבֵּא וְרֹאשׁוֹ מְכֻסֶּה מְנַוֵּל הוּא אֶת־רֹאשׁוֹ׃ (אפסיים ה)

וכך הוטמעה גם השפלת הנשים והפיכתן לכנועות לבעליהן וחסרות יכולת עדות בעולם הרבני: הַנָּשִׁים, הִכָּנַעְנָה לְבַעֲלֵיכֶן כְּמוֹ לַאֲדוֹנֵנוּ, כִּי הָאִישׁ הוּא רֹאשׁ הָאִשָּׁה כְּפִי שֶׁהַמָּשִׁיחַ הוּא רֹאשׁ הַקְּהִלָּה - הַמּוֹשִׁיעַ שֶׁל הַגּוּף. וּכְשֵׁם שֶׁהַקְּהִלָּה נִכְנַעַת לַמָּשִׁיחַ, כֵּן גַּם הַנָּשִׁים תִּכָּנַעְנָה לְבַעֲלֵיהֶן בְּכָל דָּבָר.

וכך גם מנהג ה׳מקווה׳, הלא הוא הטבילה הידועה baptism דרך כלל במים עומדים בבור מעופש: כְּדֵי לְקַדְּשָׁהּ וּלְטַהֲרָהּ עַל־יְדֵי רְחִיצַת מַיִם, בְּהַצְהָרָה, לְמַעַן יַעֲמִיד לְפָנָיו אֶת הַקְּהִלָּה כְּשֶׁהִיא מְפֹאֶרֶת בְּכָבוֹד, לְלֹא כֶּתֶם וְקֶמֶט וְכַדּוֹמֶה, לְמַעַן תִּהְיֶה קְדוֹשָׁה וּלְלֹא דֹּפִי. (שם 22-27)

זאת לעומת הרחצה במים חיים זורמים המצווה בתורה: וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר.

יש לציין לחיוב ולכבוד את בני העדה הקראים העומדים מנגד לאיגנסיה וסינגוגה שחברו יחד ושכרו למוות מכוס התרעלה. בעדת הקראים יש שויון משפטי מוחלט בין האיש והאשה, והדבר בא לידי ביטוי ממשי: על הכתובה - הכתובה בלשון הקודש ולא בארמית - חתומים שני בני הזוג, האשה כשרה לעדות ואינה מודרת בשום אופן מן הקודש, אלא אם טמאה היא בטומאת נדה, יולדת או זבה. הם מקפידים מאד על חוקי טומאה וטהרה ורוחצים כל בשרם במים חיים (במקלחת) על מנת להטהר, והנשואה אינה מחוייבת בכיסוי ראש.

והשויון מהתנ״ך, לעומת דרכי הרבנות: לאברהם אמר ה׳: כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ: (בראשית כא, יב), ונשים הן נביאות, ונשים גם שרות - כמו בשירת הים, והנה עוד הלכה מכניעה לנשים, שכן ׳קול באשה ערווה׳ לא היה ולא נברא, רק הומצא מראשם מלא הזימה, והוא מה ששירת נשים מעוררת אצלם.