סיפור סופר לנו: ״נוצרים חילקו התנ״ך לפרקים״, והוכחה הביאו: ה׳וולגטה׳, התרגום הלטיני לביבליה הנוצרית שכוללת גם את ספרינו, מפעל שהחל במאה הראשונה לספירתם ונסגר בסוף המאה הרביעית לאחר תום חיבור והוספת ספרוניהם, ובו אותה חלוקה. ומה הדבר מוכיח? לא כלום, אך האגדה מספרת, שביקשו הנוצרים להתווכח עם היהודים על פסוק זה או אחר, ולשם קלות ההתמצאות החליטו לחלק בעצמם כראות עיניהם את התנ״ך לפרקים.

נזכור, שלא היה ויכוח בין נוצרים ויהודים באותה העת, הפולמוס הזה החל מאות שנים לאחר מכן. הרי ספרוני ה״ברית החדשה״ לא נכתבו לפני סוף המאה השנייה, והפיכת אוכלוסיית העולם לנוצרית לא היתה מכוונת בתחילה כלפי היהודים כי אם אל העמים הפגאנים, והדבר מעוגן בכתביהם במוצהר, כמו ב׳איגרת של פול אל הגלטים׳, המבטלת את מצוות התורה מכל וכל, ומשאירה רק את האמונה בלב. פול היה אחד השליחים הפעילים ביותר ביצירת הנצרות כפי שהיא מוכרת לנו כיום.

לדברי אתר נוצרי משיחי בשם ״ישוע״ ישנו קשר הדוק בין תנא ידוע לאותו פול: ״פחות ידוע כי רבי אליעזר היה אחיינו של שאול התרסי, הוא השליח פול, וכי רבי אליעזר האמין במשיח ישוע ושמר על קשרים טובים עם מי שנקראו "נצרנים" באותה תקופה״. לא הופתענו. ספרות ההלכה רוויה סממנים נוצריים, ושלא במקרה, החבלה בחלוקת הפרקים נעשתה במקביל ללוח הזמנים של המשנה.

על כל פנים ידוע שבין המתנצרים הראשונים היו יהודים שנהו אחר הזרם החדש, כפי שמתואר במגילת ברית דמשק, ואנו קראנוה ׳מגילת כהני הצדק׳: חוקרים שקראו למגילת ״ברית דמשק״ בשמה ביקשו להטעות, שכן מן המגילה עולה שהבאים בברית דמשק הם הבאים בברית החדשה, הם הנוצרים:  ״ויפנו בשרירות לבם כל האנשים אשר באו בברית החדשה בארץ דמשק ושבו ויבגדו ויסורו מבאר מים החיים לא יחשבו בסוד עם ובכתבם לא יכתבו״... ״ואמנה אשר הקימו בארץ דמשק והוא ברית החדשה ולא יהיה להם ולמשפחותיהם חלק בבית התורה״.

הבה נניח לרגע שהאגדה נכונה ואכן הנוצרים ביצעו הפשע, יהיה עוד יותר קשה לקבל את רפיסותם של המסכימים לכך - התנאים המהוללים - הגוף הלא יהודי שעסק בכתיבת התושב״ע, וילך נא הקורא התוהה והחכם ויבדוק ויחקור וידרוש אחר מוצאם של כל אחד מן התנאים. ויש לדרוש - האם יתכן שהמחלקים או המסכימים לחלוקה שייכים לעם ה׳? ובכן, צריך להיות רשע מאד או שׂונא מאד או שניהם, בכדי להסכים עם עוול שכזה לכתובים, והמסכימים למעשה אחראים לו לא פחות מהעושים אותו, בבחינת יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם׃ (דברים ג, יד)

חלוקה קלוקלת לפרקים משתקפת בכל ספרי התורה, הנה מספר דוגמאות, נשים לב לפסוק המסיים פרק והפסוק המתחיל, והרצף הסיפורי בינהם:

ספר בראשית

מפרק א׳ העבירו את 3 הפסוקים המסיימים את שבעת ימי הבריאה - פסוקי השבת - לפרק ב׳ כשלכל הדעות הם מהוים מסגרת שלמה לשבעת ימי הבריאה:

[א,לא] וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי׃ [ב,א] וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם׃ [ב,ב] וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי {הַשְּׁבִיעִי} מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה׃ [ב,ג] וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת׃

היש סיבה טובה להפרדת סיפור המבול במרכז ולהפריד בין מחיית החוטאים להצלת הצדיק ובניו?

[ז,כג] וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה׃ [ז,כד] וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם׃ [ח,א] וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם׃ [ח,ב] וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם׃

[ח,כ] וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ׃ [ח,כא] וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו:| [ח,כב] וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי׃ עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ׃ [ט,א] וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ׃ [ט,ב] וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ׃

תולדות תרח הם בנין האב של עם ישראל, ואת יציאתו ויציאת אברהם לארץ כנען, שהיתה אחת הסיבות לבחירתו של ה׳ באברהם. והנה נתחבו תולדותיו של תרח לפרשה ולפרק הקודמים בכדי לפרק כל משמעות מבחירת ה׳ בו על שרצה לשוב אל ארץ בני עבר, ארץ מכורתו, כאילו לומר ׳לך לך׳ הוא עניין תלוש מכל התרחשות קודמת, והפתעה גמורה. ובתנ״ך ׳אלה תולדות׳ תמיד מדבר על פרק חדש בחיי האיש וצאצאיו, כמו שנראה בהמשך בתולדות יעקב.

[יא,כז] וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט׃ [יא,כח] וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים׃ [יא,כט] וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה׃ [יא,ל] וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד׃ [יא,לא] וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם׃ [יא,לב] וַיִּהְיוּ יְמֵי תֶרַח חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן׃ [יב,א] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֶרַאֶךָּ׃

קלקולו של עשו והסיבה לכך שאינו ראוי לברכת יצחק בהנשאו לכנעניות שגרמו למורת רוח להוריו הצדיקים, תחובים בשני פסוקיו האחרונים של פרק כו׳ מהסיבה הזו ממש, בכדי להראות את לקיחת הברכה על ידי יעקב כגניבה בלתי צודקת, תך כדי השכחת שבועתו של עשו ליעקב, ועל הבוז שחש עשו לגבי ייעוד בבית אברהם: ׳וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה׳׃

[כו,לד] וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי׃ [כו,לה] וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה׃ [כז,א] וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי׃ [כז,ב] וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי׃ [כז,ג] וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צֵידָה׃

[כט,לה] וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת׃ [ל,א] וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי׃ [ל,ב] וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן׃ [ל,ג] וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה׃

[ל,מג] וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים׃ [לא,א] וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה׃ [לא,ב] וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם׃

[מא,נז] וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ׃ [מב,א] וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ׃

[מג,לד] וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו אֲלֵהֶם וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ׃ [מד,א] וַיְצַו אֶת אֲשֶׁר עַל בֵּיתוֹ לֵאמֹר מַלֵּא אֶת אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ׃:

[מד,לד] כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי׃ [מה,א] וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו׃

ספר שמות

[ג,כב] וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם׃ [ד,א] וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהוָה׃

[ד,לא] וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ׃ [ה,א] וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר׃ [ה,ב] וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְהוָה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ׃

[ה,כג] וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ׃ [ו,א] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ׃

[ה,כג] וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ: [ו,א] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ:

ובפסוק ב׳ מתחיל עניין חדש הראוי להתחלת פרק עצמאי: [ו,ב] וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהוָה׃ [ו,ג] וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב כְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׃

[כז,כא] בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׃ [כח,א] וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן׃

[לג,כב] וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי׃ [לג,כג] וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחָרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ׃ [לד,א] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ׃

עורו נא! ״התורה שבעל פה״ לא נקראת כך על כי עברה פה לפה מדור לדור במשך 500 שנים ויותר, טיעון חסר אמינות לכשעצמו, אלא משום שהיא ׳בָּעלת פה׳ וקוראת לעבוד עבודה אחרת, שונה וזרה לנו, עבודת הבעל והאשרה - השמש והירח המשותפת לכל העמים מלבד ישראל.

מתוך דברים ברורים שנאמרו בפני כל קהל ישראל בפרשת ניצבים משתמע שכל עבודת אלהים אחרים היא עבודה למוות ולרע, ונציג הרשע ידוע לכל.

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם: (דברים ל, טו-כ)

שינוי גבולות סיפור הוא מהקלקולים החמורים ביותר, המשבשים את דעת לומדי התורה, ומאחר ולתקן באנו, אספנו את כל המקרים כולם מן התורה בהם חלו שינויים בגבולות הספור על ידי חלוקה קלוקלת לפרקים.