בסוף ספר יהושע אנו מוצאים שני נאומים שנאמרו מפיו, בראשון (פרק כג׳) אוסף יהושע את העם ומסכם את כיבוש הארץ והורשת הגויים בה בנאום שמבטא את קיום הבטחת אלהים לעמו מתחילה ועד סוף: כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד: הנאום השני בפרק כד׳ נאמר לעם שאסף יהושע שכמה, מחציתו נבואה מפי ה׳, ומחציתו היא ברית שכורת יהושע בין ה׳ לעם הנכנסים ארצה. נברר את משמעות שני הנאומים והקשר בינהם:

פרק כג׳ - בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

{א}וַיְהִי מִיָּמִים רַבִּים אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵנִיחַ יְהוָה לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל אֹיְבֵיהֶם מִסָּבִיב וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים: {ב}וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ לְכָל יִשְׂרָאֵל לִזְקֵנָיו וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֲנִי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים: {ג}וְאַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְכָל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם: {ד}רְאוּ הִפַּלְתִּי לָכֶם אֶת הַגּוֹיִם הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵיכֶם מִן הַיַּרְדֵּן וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ: {ה}וַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא יֶהְדֳּפֵם מִפְּנֵיכֶם וְהוֹרִישׁ אֹתָם מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת אַרְצָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לָכֶם: {ו}וַחֲזַקְתֶּם מְאֹד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה לְבִלְתִּי סוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול: [{ז}לְבִלְתִּי בוֹא בַּגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וּבְשֵׁם אֱלֹהֵיהֶם לֹא תַזְכִּירוּ וְלֹא תִשָׁבעוּ וְלֹא תַעַבְדוּם וְלֹא תִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם: {ח}כִּי אִם בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם תִּדְבָּקוּ כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: {ט}וַיּוֹרֶשׁ יְהוָה מִפְּנֵיכֶם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצוּמִים וְאַתֶּם לֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיכֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: {י}אִישׁ אֶחָד מִכֶּם יִרְדָּף אָלֶף כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: {יא}וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: [ מחל מפסוק ו׳ - את מקבץ המצוות הזה קראנו בספר דברים שנאמר לפני הכניסה לארץ ועוסק ומזהיר מעבודה זרה בצורה חריפה יותר מספרים אחרים. בדקנו ומצאנו ששישית מספר דברים עוסק רק באזהרה על עבודת אלהים אחרים, אספנום לכאן ׳איסורי ע״ז בספר דברים׳]

{יב}כִּי אִם שׁוֹב תָּשׁוּבוּ [מאחרי אלהיכם] וּדְבַקְתֶּם בְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הַנִּשְׁאָרִים הָאֵלֶּה אִתְּכֶם וְהִתְחַתַּנְתֶּם בָּהֶם וּבָאתֶם בָּהֶם וְהֵם בָּכֶם: {יג}יָדוֹעַ תֵּדְעוּ כִּי לֹא יוֹסִיף יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: [ה׳ לא יוסיף להשמיד את הגויים מפני בני ישראל כי זרע ישראל יהיה מעורב בם] {יד}וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וִידַעְתֶּם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם [גם לאחר ימי יהושע] כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד: [מִמֶּנּוּ פרושו לא נפל מה׳ דבר אחד מדבריו כי ה׳ עשה את שהבטיח ויהושע שרוצה לדבר על הברית ולכרות ברית חדשה שם הדבר לפניהם]

{טו}וְהָיָה כַּאֲשֶׁר בָּא עֲלֵיכֶם כָּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲלֵיכֶם כֵּן יָבִיא יְהוָה עֲלֵיכֶם אֵת כָּל הַדָּבָר הָרָע עַד הַשְׁמִידוֹ אוֹתְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: [הברכה והקללה בספר דברים פרק יא] {טז}בְּעָבְרְכֶם אֶת בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם וַהֲלַכְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם וְחָרָה אַף יְהוָה בָּכֶם וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם: [הארץ נתונה לישראל בתנאי - הוא הברית - שלא יעבדו לאלהים אחרים, והישיבה עליה אינה מובטחת כלל]

נשים לב לדמיון הרב שבין בפסוקי פתיחת שני הנאומים על אסוף יהושע את ישראל, ולכך שנעדר ציון המקום בו נערך הנאום הראשון. תוכן שני הפרקים מצטרף: הנאום הראשון מזהיר מעזיבת הברית שנכרתה עם האבות והוא מצע והכנה לנאום השני שמכונן ברית מבחירת העם:

פרק כד׳ - וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם:

{א} וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: {ב} וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: [ההפרדה בין אבי אברהם ואבי נחור מציינת את החילוק שחלק ה׳ בין אברהם לנחור, כאילו אין אבי אברהם אבי נחור] {ג} וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן [שמהילוכו בה נהייתה לו לקניין] וָאֶרֶב אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק: [להגיד שבחר ה׳ ביצחק מכל בני אברהם]

{ד} וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו [ללמדנו שבחר ה׳ ביעקב ומאס בעשו אחיו, ועל ידי כן אנו רואים בחירת ישראל בכל דור מדורות אבותיו הראשונים בטרם יצא מהרחם] וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם: [לא בשביל עשו נזכר הדבר הזה כי אם בשביל ישראל, כי זֶכר המתנה הזו הוא מעשה אחד ולא יותר לעומת כמה עשה ה׳ ליעקב בחירו, והנה לפנינו הכתוב הולך ומונה מעשי ה׳ הגדולים שעשה ה׳ לעם בחירתו]:

{ה} וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם: {ו} וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף: {ז} וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהוָה וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים: {ח} וָאָבִאה אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם: {יב} וָאֶשְׁלַח לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ: [מקומו של פסוק יב הוא לאחר פסוק ח׳ המדבר על מלחמות הכיבוש בעבר הירדן ואין מקומו אחרי מלחמת יריחו שהיתה בארץ[1]]

{ט} וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם: [מלחמתו היתב הקריאה לבלעם הקוסם לקלל את ישראל] {י} וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ: {יא} וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ והָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם: {יג} וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים:

{יד} וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה: [אין הסרה זו כמשמעה כי הכתוב מעיד על הדור שנכנס לארץ ׳ועבוד ישראל את ה׳ כל ימי יהושע׳ וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם מהיות אלהים לכם, ואף על פי שלא היו הדור הזה עובדים אלהים אחרים, כשבא יהושע לכרות להם ברית צוום להגיד שמעתה אין אלהי אבותם שבעבר הנהר אלהיהם]

{טו} וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בֵעֵבֶר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהוָה: {טז} וַיַּעַן הָעָם וַיֹּאמֶר חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְהוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: {יז} כִּי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם: {יח} וַיְגָרֶשׁ יְהוָה אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת יְהוָה כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ: {יט} וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת יְהוָה כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל קַנּוֹא הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם: [יהושע סדר היטב את דבריו והתחיל בעבודת אבות ישראל את אלהים אחרים בימי קדם עד אשר בחר ה׳ באברהם וכרת עמו הברית, והשכיל להזכיר בחירת אברהם מנחור ובחירת יצחק מכל בית אביו, ובחירת יעקב מעשו אחיו, להשמיענו שה׳ בחר בישראל בטרם היותו לגוי והקדישהו מבטן להיות לו לעם סגולתו, וכשהגיע לבחירת יעקב הוא מזכיר את ירושת עשו שנתן לו ה׳ ללמדך שירדו בני ישראל מצרימה ברצון ה׳, ולא מבלי יכולתו להורישו את הארץ כבר אז, כי מה שונה ארץ כנען משעיר? ואחרי כן המשיך וסיפר את כל אשר עשה ה׳ לישראל עמו במצרים ועל ים סוף ובמדבר, ולא הזכיר להם עוונות אבותיהם – העגל, ופעור, וקשי ערפם במדבר – ומחכמה הוא עשה, כי המחרף אבותם באזניהם לא יקח לב הבנים, והזכיר את כל הטובה שעשה ה׳ להם שנלחם בסיחון ובעוג ובכל מלכי כנען, ולהשמיד כולם מפניהם ונתן להם את ארצם נחלה כיום הזה, ואחרי כל הדברים והאמת האלה אמר להם בחרו לכם בין ה׳ ובין אלהים אשר עבדו אבותיכם, ובדין הוא שיבחרו במי שעשה להם את כל הטובה הזו מאלילים לא יועילו וגם להזיק אין בכחם. ואף על פי כן יהושע לא אמר להם בפירוש במי יבחרו רק גילה דעתו באמרו אני וביתי נעבוד את ה׳, כי האדם קרוב לעצמו ובוחר לעצמו בטוב מן הרע, וממנו יראו וכן יעשו. ועתה שאמרו גם אנחנו נעבוד את ה׳, אמר להם דברי איש אשר שמאלו דוחה וימינו מקרבת, ושמאלו תתמוך בימינו, כי כאשר ידחה נידח, כן יחפוץ בקרבתו, ולראיה בסוף דבריו אומר ׳עדים אתם בכם כי אתם בחרתם לכם את ה׳ לעבוד אותו׳ ואמר ׳אתם בחרתם׳ ולא אני יעצתי לכם במי תבחרו (מקרא כפשוטו// שבתאי בן יום טוב אבן בודד] {כ} כִּי תַעַזְבוּ אֶת יְהוָה וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהֵי נֵכָר וְשָׁב וְהֵרַע לָכֶם וְכִלָּה אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם: [אומר שב והרע לכם אחרי אשר היטיב, והמרע אחרי אשר היטיב יאמר לו שב בלשון המקרא]{כא} וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֹא כִּי אֶת יְהוָה נַעֲבֹד: {כב} וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת יְהוָה לַעֲבֹד אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ עֵדִים: [אתם מעידים בעצמכם]

{כג} וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: {כד} וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע: {כה} וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם: {כו} וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים [יהושע כתב את דברי הברית הללו והוסיפם לתורה ככל דברי הברית הראשונים ללמדך שהברית היא חלק מן התורה] וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה: [הברית נכרתה בשכם והמשכן בימים ההם בשלה ועל כן צריך לומר שמקדש ה׳ האמור כאן הוא המקום אליו נקהלו כל בני ישראל אל יהושע לשמוע ממנו דבר ה׳, והמקום נקדש לשעתו על ידי הברית הכרותה שם ועל ידי החוק והמשפט]

{כז} וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם: [כי אבן לשון נקבה וכמוהם עד הגל הזה ועדה המצבה] {כח} וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ:{כט} וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: {ל} וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: {לא} וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְהוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְהוָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל: {לב} וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה: {לג} וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם: [אלעזר לא נקבר בעירו בתוך הכהנים, כי גבעת פנחס איננה אחת מהן אלא הייתה נחלה לו ולא מתנת כהונה, מפני שפנחס כהן לצבא משוח מלחמה, ודינו כאיש מלחמה לנחלה, וניתנה לו נחלה בהר אפרים כדי שיהיה קרוב ליהושע שר הצבא שגם נחלתו הייתה בהר אפרים (פסוק ל׳), ואף על פי שהיה קניינה בחרב הלא ניתנה לו חלף עבודתו שעבד בצבא, ובגלל הדבר הזה ראוייה היא והגונה לקבר כי היוצא בצבא מסתכן בנפשו במלחמה וסכנת נפשו כעין מחיר חלקו בארץ הנכבשת.

גאולת מצרים היא הדבר אשר בו קנה ה׳ את ישראל והיה להם לאלהים והם לו לעם, ומכאן משתמע שלמען הדבר הזה ירדו יעקב ובניו מצרימה כי אלולי ירדו גאולה מנין? אך סיבה נוספת מצאנו לדבר: ירידת יעקב ובניו מצרימה לגור בחבל ארץ נפרד, מופרדים ממנהגיהם ומזונם מהמצרים ׳הן נזבח את תועבת מצרים ולא יסקלונו׳ הייתה בעבור יגדלו וירבו העם כדברי יוסף - פעם אחד להצלת בני משפחתו: וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה: (בראשית מה, ז) ופעם שניה למען הגדלת העם: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב: (בראשית נ, כ) ולמען ישמרו על זרע הקודש טהור, כי אם היו נשארים בארץ כנען היו מתאחדים עם התושבים המקומיים כמו שהיו קרובים לכך בסיפור דינה.פרק לו בבראשית המביא את הרשימה הגנאולוגית של בני עשיו מראה במובהק את התערבם של בני הדור השני והשלישי בכנעני עד שחלק מנכדיו נקראו על שם החורי ולא על שמו. וכמו זרע עשו , דור שלישי של עשו (לפי האמור בבראשית פרק לו) היה כנעני מובהק. האם יכל עשו לקיים את הבחירה האלהית? בהתחתנו את בנות הכנעני נחרץ גורלו, כי זרע הבחירה היה תפקידו להחרים ולהשמיד את הכנעני בני משפחתו וזה אי אפשר, ועל כך נאסר לישראל להתערב בעממי כנען, משום שהם ארורים מנעוריהם וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו: (בראשית ט, כה) וגורלם כלייה על כל פנים.

הָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם וְעִבְדוּ אֶת יְהוָה:

האם אבותינו עבדו את אלהי מצרים?

וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם: (ויקרא יז, ז) בתורה למדנו שזבחו לשעירים (שד בדמות עז/בפומט) ותגובת ה׳ לכך היתה הצווי להביא זבחיהם לאוהל מועד ולא לזבוח בכל מקום בו יחפצו.

התשובה לשאלה זו אינה נמצאת בתורה או בעדויות כתובים כמזמורי תהלות הסטוריים המספרים את סיפור ההצלה, כי אם בעדות רחוקה מזמן המקרה בספר יחזקאל. העדות ניתנה ליחזקאל בבבל לזקני ישראל, הם מעשרת השבטים שהוגלו אשורה ולא לזקני יהודה שישבו בבבל. לאחר מלכות שלמה התפצלה הממלכה ובישראל עבדו לעגלים שעשה ירבעם ובזמן מלכות אחאב עבדו את הבעל והאשרה, התערבו בגויים ועשו מעשיהם, ועל כך השליכם ה׳ מן הארץ. בנבואות, השם ׳ישראל׳ נופל על חלק העם שעזב אלהיו ודרכיו והלך בדרך הגויים, לעומת השם ׳יהודה׳ שמתייחס למחזיקים בדרכי ה׳.

{ה} וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְהוָה בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל [מצד מעלת נפשם] וָאֶשָּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב [מצד היותם זרע האבות ובריתו אותם] וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם לֵאמֹר אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: בשליחות משה ע״ה מדובר: וּשְׁמִי יְהוָה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׃ ששם נודע שם יהוה הוא אלהי ישראל]{ו} בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם [כדבר ה׳ למשה בהתגלות הסנה: וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם] אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ צְבִי הִיא לְכָל הָאֲרָצוֹת: [בחר בארץ שפע רוחני וחמרי שם יפרו ויהיו פנויים אל התורה]{ז} וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ [התנה עמהם שמעתה הם קדושים לאלהיהם ואינם ככל הגויים, שבמצוות הם מתקדשים בין במעשים ובין באמונה ובמחשבה. שיקוצי העיניים הם ענייני ע״ז המקושרים לזנות ׳ולא תתורו אחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם׳, והגילולים הם בגידה וטעיית הלב אחר האמונה בכוחות ביניים, אמונת שוא והבל] אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: [וקדושים תהיו כי קדוש אני] {ח} וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם: [חמה היא כעס פנימי וחרון אף הוא זעם חיצוני, והעונש כשיבוא ע״י החמה הפנימית יעשה כליון חרוץ, אך] {ט} וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: [למען לא יתחלל שמו לא הכה בהם, על אף שהיו ראויים לכליון]{י} וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל הַמִּדְבָּר: }יא} וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: (יחזקאל, כ)

בנבואה (כל פרק כ׳) ממשיך ה׳ ומתאר את מרים של בני ישראל לאורך הדורות עד האחרית, בה יקבץ את כל בני ישראל ארצה ושם יעבדוהו כל בית ישראל, ולא בצדקתנו יעשה זאת כי אם למען שמו כפי שאומר בפסוק המסכם: וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה: {מד}

וכיצד לא תעלה אמונת הבל כזו את חמתו וחרון אפו? הנה תמונה המתארת את כל גילולי מצרים. שימו לב למה שמונח על ראש הדמות השמאלית, מתקן דמוי תפילין שנמצא גם על ראשי פרעוני מצרים, ובשלל תרבויות נוספות.

(מתוך ׳הגלריה הנחמדה של העולם׳ באתר Gallica)

וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם: (ויקרא יז, ז) בתורה למדנו שזבחו לשעירים (שד בדמות עז/בפומט) ותגובת ה׳ לכך היתה הצווי להביא זבחיהם לאוהל מועד ולא לזבוח בכל מקום בו יחפצו.

[1] ומכל אלה נראה מלאכת אנשי המסורה מה היא, כי אנשי המסורה כל עסקם מניין האותיות שבכתבי הקודש, ולא ברוח דעת ולא בדרישה וחקירה, ומה הועילו אנשי המסורה במניינם? לא הועילו אנשי המסורה במלאכתם ולא זאת בלבד כי גם הרעו לנו, מפני שהמון קוראי מקרא ודורשיו בישראל סומכים על המסורה ומניינה, וכל הבא לתקן את המעוות שיצא מתחת ידיה אין לו שומע מאיתם. (מ׳מקרא כפשוטו׳ על זה העניין).