היום הראשון לבריאה - האור וגבולות היום

נעזר בפסוק וַיְהִי עֶרֶב ויְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד שנוהגים להוכיח בעזרתו את תחילת היום בערב בכדי להוכיח את ההיפך. נעשה זאת על ידי ניתוח דקדוק לשון הקודש, והמציאות.וַיְהִי עֶרֶב ויְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׃ פרוש הפסוק מתאים למציאות המוכרת לנו, הערב הגיע לאחר שעות היום ולאחר זמן מה הגיע הבוקר בו התחדשה המלאכה - כך נשלם יום אחד - ולא נכתב ויהי לילה ויהי יום.וַיְהִי עֶרֶב - ו׳ ההיפוך היא תופעה ייחודית ללשון הקודש, ותפקידה להפוך את העתיד לעבר על ידי הוספתה בתחילת המילה, ובאמת רוב המילים בתורה מתחילות באות ו׳. נביא לדוגמה את הפסוק ׳ויאמר ה׳ אל משה׳. כידוע כל ׳ויאמר׳ שבתורה נאמר כבר לפני שנים רבות, ואף על פי ש׳יאמר׳ מתייחס לאמירה בעתיד, האות ו׳ הפכה אותו לעבר והמשמעות: ׳ואז אמר ה׳ אל משה׳. כך גם במילה ויהי: וַיְהִי עֶרֶב ויְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, שמשמעותו: ואז היה ערב, ואז היה בוקר, וכך נשלם כל יום.ואכן בחמשת הימים הבאים מלאכת ה׳ נעשתה באור היום ולאחר הערב והלילה הגיע בוקרו של יום חדש ולכן הביטוי וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר חוזר בסיום כל אחד מששת ימי הבריאה: כי שֵׁשֶׁת ימים עשׂה יְהוָה את השמים ואת הארץ: שום חלק בבריאה לא נעשה, הוּבדל או יוּצר בלילה, או בחושך.למדנו מהפרשה שלמילה ׳יום׳ שתי משמעויות: האחת היא היום האלהי שהעדיף את האור וקרא לו טוב, והשנייה היום היום השלם המורכב מאור וחושך. ראייה חשובה מפרק הבריאה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: (בראשית ב,ג) אלהים ברך את יום (אור) השביעי ולא את ׳היום׳ השביעי. כלומר, גם אם היום היה מתחיל בערב לפי שיטת ההלכה, עדיין אין צורך להכניס׳ את השבת בערב כי ברכת השבת היא רק על יום השביעי ואורו, ולא ערבו, ומכאן משתמע שאיסור עשיית מלאכה תקף אך ורק לחלק המואר שביממה, שהוא הטוב אותו הבדיל אלהים מן החושך.רש״ר הירש - ”אולם הכתוב הרי אומר: ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״. היום הוא התכלית והלילה אינו אלא זמן ההכנה. היום, שתחילתו בוקר והמשך השלמתו בהשפעת האור, הוא הוא ה״טוב״ שעלה במחשבת הבורא. רק כשבוקר בא בעקבות הערב, השלים העולם יום אחד.״ 

גבולות היום - וגם יום השבת - מוגדרים בתורה

כפי שהיום מתחיל בבוקר, הרי שגם השבת ומועדי ישראל מתחילים בבוקר. והנה בפרשיית המן ראייה חד משמעית לתחילת יום השבת בבוקרו. ​עם יציאת בני ישראל ממצרים, בני ישראל מקבלים לראשונה את מצוות השבת, ומשה מגדיר את גבולות יום השבת:וַיהִי בַּיּוֹם הַשִשִׁי לָקטוּ לחם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָבֹאוּ כל נשׂיאֵי העֵדָה וַיַגִידוּ למֹשֶׁה׃ וַיֹאמֶר אֲלֵהם הוּא אשֶׁר דִבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר, את אשר תֹאפוּ אֵפוּ ואת אשׁר תְבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ ואת כל הָעֹדף הַנִיחוּ לָכֶם למִשְׁמֶרֶת עד הַבֹּקֶר׃ (שמות טז, כב-כג)בפשטות, הנשיאים באו אל משה ביום השישי ונענו שהשבת מתחילה למחרת, ביום השבת.דוגמאות נוספת המהוות מופת (הוכחה חד משמעית) לתחילת היום בבוקר:

• וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמּחֳרָת וַתַּךְ אֶת הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ: (יונה ד, ז)

• וַיְהִי מִמּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב: (שמות יח, יג)

• וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהוָה מָחָר: וַיַּשְׁכִּימוּ מִמּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק: (שמות לב, ה-ו)

• וַיָּקם הָעָם כּל הַיּוֹם הַהוּא וְכל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה: (במדבר יא, לב)

• וַיֹּאמְרוּ לָמָה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָיְתָה זֹאת בְּיִשְׂרָאֵל לְהִפָּקֵד הַיּוֹם מִיִּשְׂרָאֵל שֵׁבֶט אֶחָד: וַיְהִי מִמּחֳרָת וַיַּשְׁכִּימוּ הָעָם וַיִּבְנוּ שָׁם מִזְבֵּחַ וַיַּעֲלוּ עֹלוֹת וּשְׁלָמִים: (שופטים כא, ג-ד)

• וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים מִמּחֳרָת וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה וַיִּקְחוּ אֶת דָּגוֹן וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ: (שמואל א ה, ג)

וכל הפעמים בהם כתוב ׳מחר׳ בתורה מעולם לא התייחס לערב.

זמני עולת התמיד ואיסוף הדשן

קרבן עולת התמיד מסמן את גבולות האור: עם שחר בבוקר ובהעריב השמש (מלשון מערב) ככתוב: ואָמַרְתָּ להם זה הָאִשֶּׁה אשר תַּקרִיבוּ לַיהוָה כּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיוֹם עֹלָה תָמִיד׃ את הַכֶּבֶשׂ אחד תַעֲשֶׂה בַבֹּקֶר ואת הַכֶּבֶשׂ הַשֵנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׃ (שמות כט, לח-לט). לו היום היה מתחיל בערב, היה על עולת בין הערביים להיות מוקרבת ראשונה, וכן איסוף דשנהּ היה צריך להיות בערב, אך הדשן נאסף רק בסיום מחזור יומי - עולת בוקר ועולת ערב:זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ: (ויקרא ו, ב)

במגילת מחלקות הכהונה (מגילת המשמרות) שנמצאה בקומראן - תחילת השבת בבוקר

במגילת מחלקות הכהונה, נכתבה כל מחלקה לצד המועד בו היא שֵרתה. כל בית אב מהוה מחלקה ששֵרתה שבוע בקודש החל מיום ראשון בשבוע. המגילה מראה כיצד סדר מחלקות הכהונה שסידר דוד המלך ע"ה נשמר גם בימי בית שני ומתועדות בה שנים רבות רצופות [7].חילוף משמרות הכהנים חל מדי מוצאי שבת בכדי שהמחלקה הבאה תתחיל את שרותה ביום ראשון בבוקר, כמצויין בתנ״ך: וַיַּעֲשׂוּ שָׂרֵי המאיות כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיִּקְחוּ אִישׁ אֶת אֲנָשָׁיו בָּאֵי הַשַּׁבָּת עִם יֹצְאֵי הַשַּׁבָּת וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹיָדע הַכֹּהֵן׃ (מלכים ב׳ יא, ט). באי השבת הגיעו למקדש במוצאי השבת ויוצאי השבת היו יוצאים בסופה, תחילת השרות במשמרת היתה בבוקר יום ראשון, ולא ביום שבת בערב. 

ספר היובלים מזהיר השחתת השבת

בין מגילות המקדש נמצא גם ספר היובלים, המזהיר מהשחתת השבת: והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים... על כן תבאנה להן שנים אשר בהן ישחיתו ויעשו יום עדות לבוז ויום טומאה לחג ויבלבלו כל ימי קדש בטמאים... כי ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים" (ו)מהי ההשחתה? לוח השנה הירחי קצר ב־10 ימים מהלוח השמשי והדבר גורם לכך שהחגים, המועדים וראשי החודשים חלים בימים שונים בשבוע, אך לא כן הדבר לגבי יום השבת. יום השבת יכול לחול בתאריכים שונים, אך תמיד יהיה היום השביעי בשבוע. לפיכך יש לנו לזהות פן אחר באופן חילול השבת שהיה יסוד הטענה של מקיימי לוח המקראי, והוא כי ההשחתה והחילול קשורים להכנסת קדושת השבת בערב שישי. כוהני בית צדוק וההולכים בדרכם נפלגו מישראל בכך ששמרו את השבת מבוקרו של יום השבת ועד הערבת השמש: אך לעומתם, ההנהגה החדשה צוותה לעם לשמור את השבת משישי בערב ועד שבת בערב, ואף צוותה על טקס זר בשם ׳הבדלה׳ עליו לא שמענו ולא ידענו מן המקרא או המגילות, וכתוב זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ (שמות כ, ח)