לכל מגילות המקדש העוסקות בזמני הארץ ובמועדי ה׳ שנתן לישראל משותף לוח שנה בן 374 ימים המתחלק ל 52 שבועות. משמרות הכהונה המופיעות בספר דברי הימים מתועדות במגילות המועדים, ומראות שכהנינו שמרו וקיימו לוח שנה שונה מרחק רב מאד מהלוח ההלכתי המוכר בישראל. ובאמת הלוח ההלכתי הנשמר על ידי ההגמוניה הדתית-יהודית על פלגיה הרבים, הוא אחת הסיבות לכך שעד היום מגילות הקודש אינן מזוהות בפומבי עם גנזך בית המקדש, גם לא על ידי חוקרי המגילות.

לצורך שחזור הלוח לא נצרכנו לחישובים מסובכים או כלים אסטרונומים, רק הקריאה פשוטה במגילות המקדש. את שבעת עקרונות הלוח המקראי אספנו וזיקקנו מתוך שבעה כתובים, עדים נאמנים: התנ״ך, ספר חנוך, ספר היובלים, מגילת המשמרות, מגילת המועדים, מגילת המקדש, ומגילת מקצת מעשי התורה.

1. חודש האביב הוא החודש הראשון בשנה

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשֹׁון הוּא לָכֶם לְחדְשֵׁי הַשָּׁנָה׃ (שמות יב, כ)

שָׁמֹור אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הֹוצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָילָה׃ (דברים טז, א).

האביב מתחיל ביום השויון האביבי הוא היום שבו השמש מקיפה את קו המשווה, ביום הזה אורך היום והלילה שוים, ומכאן שמו.

ונאמר הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים כי למרבית העמים השנה מתחילה בחודש השביעי, בסתיו. ולנו תחילת השנה בפריחה והתחדשות. גם בתקופה מאוחרת גולי בבל ידעו זאת: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן (ללוח העברי) הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן (בלוח הבבלי) בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן: (אסתר ג, ז).

2. היום הראשון בשנה הוא יום רביעי

היום הרביעי לבריאת השמים והארץ הוא יום בריאת המאורות ואיתם התחלת הזמן הארצי, הזמן עבור האדם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד)

אם כן, מהו האור הנברא במאמר ׳ויהי אור׳ ביום הראשון לבריאה? ובכן זהו אור שבעת הימים, הוא האור שלאורו עשה אלהים מלאכתו: וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְהוָה אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא: (ישעיהו ל, כו)

לאור הזה אין עניין עם האנושי. 

3. ישנם 12 חדשים בשנה בלבד

שמואל הנביא ודוד המלך סידרו מחלקות לשרות המלך,ֿ מחלקה אחת לכל חודש מחדשי השנה: הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן יָשׇׁבְעָם בֶּן זַבְדִּיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף: וכך כתובים שמות כל ראשי המשמרות לכל חודש עד לחודש האחרון: הַשְּׁנֵים עָשָׂר לִשְׁנֵים עָשָׂר הַחֹדֶשׁ חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי לְעָתְנִיאֵל וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף:  (דברי הימים א כד). גם לשלמה בן דוד היו 12 ניצבים, אחד לכל חודש, לכלכל אותו ואת ביתו: וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד לְכַלְכֵּל: (מלכים א׳ ד, ז).

חדשי השנה הם כמספר שבטי ישראל, ובכל התנ״ך לא נמצא חודש 13 או ׳עיבור׳

4. בכל חודש ישנם 30 ימים - יֶרַח ויָרֵחַ אינן מילה זהה

המאורות היו למועדים וימים ושנים, אך נשים לב - לא לחדשים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: (בראשית א, יד).

על אורך החודש נלמד מהתורה:

• חמישה חדשים במבול: וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם: (בראשית ז, כד)

• לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם: (וידבר יא, יט-כ)

• וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: (במדבר כ, כט) 

• וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם: (דברים לד, ח)

יֶרַח משמעו שלושים יום: וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ יֶרַח יָמִים: (דברים כא, יג) ודברי התורה מפרשים היטב זה את זה, ולכן יָרֵחַ אינו מקיים חודש על אף הדמיון באותיות המילים יֶרַח ויָרֵחַ. ארכו של חודש ירחי הוא 29.5 ימים בממוצע, כלומר לעתים פחות ולעתים יותר. האומנם יתכן לוח שנה נאמן ומדוייק כאשר אורך החדשים אינו קבוע?

אוחזי הלוח ההלכתי תולים את ראיית הירק בפסוק עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים: ממזמור קד׳ בתהלות שעניינו מעשי ה׳ ית׳ בבריאה, ואינו עוסק בהוראת הלוח וקביעת מועדי חג. גם הניקוד מעיד: האות לְ׳ מנוקדת בשוא, ולכן אלו הם התוועדויות ולא המועדים בהא׳ הידיעה, שהם מועדי ה׳. ממגילת משמרות (4Q321) למדים שהירח המלא היה משמש לקביעת תחילת מחזור המשמרות בן 6 שנים אותו התחילה משמרת גמול, ולכן בהחלט עשה ה׳ את הירח לעזר בקביעת המועדים, אך לא בקביעת אורך החדשים.

לו היו אלו מועדי ה׳ החשובים ההם, היתה הל׳ מנוקדת בפתח, מעיד על כך המשך הפסוק: שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ, באשר ביאת השמש בשערי השמים היא הקובעת את הימים הפגושים עליהם נקרא מיד.

 5. ימי תחילת עונות השנה / ימים פגושים  

הימים הפגושים הם הימים שבין עונה לעונה, כלומר היום ה-91 שמסיים כל רבעון. לאחריו חל היום הראשון של העונה הבאה, ואלו נקודות זמן ידועות מימי חנוך: 1 לחודש הראשון, 1 לחודש הרביעי, 1 לחודש השביעי, 1 לחודש העשירי. ולראייה סיפור המבול, שהרי נח ובניו ונשותיהם ידעום, וידעו את מועד ראש השנה: בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ: (בראשית ח, יג), תחילת הרבעון הרביעי: בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים: (בראשית ח, ה)

לאורך התורה נזכרים ימי תחילת העונות בחיי ישראל: בחודש הראשון הוציאנו ה׳ ממצרים, בו הוקם המשכן, בו נכנסנו ארצה, בו המלך חזקיהו פתח דלתות בית ה׳, בו יסוד המעלה מבבל, בו החלו העולים לקדש את בית ה׳, ובו אחשוורוש הפיל הפור. זכרון תרועה חל ביומו הראשון של החודש השביעי: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ: (ויקרא כג, כד)

6. כל מועד חל ביומו הקבוע בשבוע

7. 
   

אנו מצווים בתורה לקיים את מועדים בימיהם הקבועים, כל מועד ביומו המיוחד:

בתורה שלושה מושגים לציון יום יחודי: ׳דבר יום ביומו׳, ׳במועדו׳, ׳בעצם היום הזה׳: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: (ויקרא כג,

לז)

בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמוֹעֲדוֹ כְּכל חֻקֹּתָיו וּכְכל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ: (וידבר ט, ג)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: (שמות יב, יז)

 מקראי קודש של המועדים וראשי חדשים לעולם לא יחולו בשבת

יחודה של השבת בנפרד מהמועדים מצויינת בשתי פרשיות המועדים שבתורה, האחת בספר ויקרא פרק כג, המדגישה שבתות ומועדים בנפרד: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַיהֹוָה בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם: (ויקרא כג, ב-ד) ובסיום הפרשה: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיהֹוָה עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְהוָֹה וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיהוָֹה: (שם, לז-לח)

וכך בפרשיית המועדים שבספר ׳וידבר׳. בתחילה מצויינת השבת בנפרד גם מראשי החדשים וגם ממקראי הקודש של המועדים. (וידבר כח-כט)

שומרי משמרת המועדים

שמירת המועדים נתונה מאת ה׳ אך ורק לכהנים, ובידוע שהזר הקרב אל הקודש יומת. הם ההאמונים על שמירת משמרת הקודש והקרבת הקרבנות במועדם: וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ לשְׁפֹּט בְּמִשְׁפָּטַי ושְׁפְּטֻהוּ וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכל מוֹעֲדַי יִשְׁמֹרוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ: (יחזקאל מד, כד) עליהם העבודה תמיד ולא על ידי זקני העם ואף לא המלך: וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיהוָה לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה: (דברי הימים א כג, לא).

בתקופת המלך חזקיהו המלך קיימו את מצוות התורה הכתובה: וּמְנָת הַמֶּלֶךְ מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה: (דברי הימים ב לא, ג), ולא ישתנה ולעולם זאת על ישראל, כדברי שלמה המלך: הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי לְהַקְדִּישׁ לוֹ לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת סַמִּים וּמַעֲרֶכֶת תָּמִיד וְעֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל: (דברי הימים ב ב, ג)

 וכעת מובנת מנורת הזהב בת שבעת הקנים העשוייה מקשה אחת: המבנה השביעוני של הלוח המקיים 52 שבועות בשנה, בכל עונה 13 שבועות. ישנה ספירת 7 שבועות בין מועדי הביכורים, שמיטה מדי 7 שנים ויובל מדי 49 שנים.

אף אחד מעקרונות הלוח המובאים בתנ״ך אינו משתקף בלוח ההלכתי מלבד תחילת השנה בחודש האביב. בכדי לקיים זאת יש צורך להוסיף 11 ימים בכל שנה, זהו ההבדל שבין שנת שמש המונה 365.25 ימים בקירוב ל- 12 חדשי ירח המונים 354 ימים. ההבדל הזה הוא שיצר את הכרח העיבור, אותו נמצא בלוח הבבלי, הפגאני.

לוח השנה המקראי ומועדיו