ספר הענקים/מגילת הנפילים מתורגם

בימים ההם חלמו ההיה והווא שניהם חלומות ונדדה מהם שנת עיניהם ויקיצו משנתם ויפתחו עיניהם. ויבואו לשמחזאי אביהם ויספרו חלומותיהם בכנסת חבריהם הנפילים והגיבורים. ואמר ההיה הגיבור אני בחלום הלילה ראיתי והנה גנה גדולה ניצבת ובה מיני כל עצים ולה גנן והוא משקה כל עץ בגינה זו בכל יום // וגננים ירדו משמים // ושרשים גדולים יצאו ונעקרו ממקומם מלבד עץ אחד אשר ממנו יצאו שלושה שורשים. ואראה עד אשר ירדו לשונות של אש משמים וראיתי עד כוסתה האדמה כולה במים. והאש דלקה בכל עצי הגן כולו ולא דלקה בעץ ששרשיו באדמה כי הייתה // ותאבד הגנה בלשונות אש ובמי המבול עד כאן סוף החלום.


וישאלם ההיה לפשר חלומו ולא מצאו הגבורים פשר לחלומו. ויאמר לו עזאזל חלומך זה תן לחנוך לספר פשרו ויפרש לנו החלום. אז ענה הווא אחי אוהיה ויאמר לפני הגיבורים אף אני ראיתי בחלומי הלילה האיש שלו שלטון השמים ירד לארץ וכסא יחזקו והקדוש הגדול ישב ומאה מאות לו משרתים ואלף אלפים לו משתחוים וכלם לפניו עומדים וראו את כבודו. ויפתחו ספרים ודין יאמר ומשפט גדול כתוב בכתב ורשום נרשם // ומלך גדול על כל חי ובשר ועל כל השולטים עד כאן סוף חלום.

 
// על יד שמאל וימין ויבקש כל בית וצדיק לא נמצא בין עקר זרעיהם. ורק אני גובר ובכח זרועי ובחוסן גבורתי עליתי על כל בשר ועשיתי עמהם קרב אבל לא גברתי ולא מצאתי כח להשתרר על מלאכים בעלי דין יושבי שמים והם שרים בקדושים ולא נחמתי // מחיתי שהם תקיפים ממני והנה קול גערה של חיות רבות ואנשים רבים קוראים נקמתם. ויאמר לו אוהיה חלומי מנעני ונדדה ממני שנת עיני למראה החזון. הנה ידעתי אני שחזון אי שקט ראיתי // אז גלגמש אמר חלומך שלום. // ויראו ופחדו כל הגבורים והנפילים וקראו מהוי אתה כינסת הנפילים והגיבורים נשלחך אל חנוך. ויחשבו ויאמרו לו לך אל דרך מקום המוות לך לפניו והשמעת קולך ואמרת לו אשר יפתור לך חלומותיך.

 
ואנכי חנוך ברכתי את ה׳ הגדול מלך העולמים והנה אחד העירים קרא אלי חנוך הסופר ואראהו ואומר לו מהוי מה לך. ויען מהוי נשלחתי אליך לפשר נא לי לשני חלומות // נשמע למלך וכל נפילי הארץ יביאו // פרוש שני החלומות כי כל הימים במותם ויסודו דעת וחכמה בספר הפרוש בכדי שנדע ממך פשרם.

 
ויפרש חנוך את החלומות למהוי ויאמר לו על הגננים שירדו מהשמים הם העירים שירדו וגבורים ונפילים מעירים נולדו ואלו כגבורים נדמו ובגופם גבורים שלא הספיק להם מזונם ולבניהם ולבני בניהם ובקשו לאכול הרבה // ולאחרים ולענאל ולברקאל ולנפילים לנעמאל ולרזאל ולעמיאל ולכל אלה הגבורים מה חטאו לך אלו שהרגת האם כל אלה הלכו // בחרבך דם רב נשפך כנהרות גדולים על הארץ // פרשגן הלוח השני של האגרת בכתב יד חנוך ויתן ספר הפרוש הקדוש לשמחזאי ולכל חבריו. יוודע לכם בשל מעשיכם ומעשי הגבורים הם ובניהם ונשיאם, בזנותכם בארץ ותקום עליכם זעקה וקבלה עליכם ועל מעשה בניכם. החבלה שחבלתם בה עד רפאל הגיעה וראה אבדן כל שבשמים ובארץ ובמדבר ובימים.



על ספר הענקים | מגילת הנפילים


שם הולם יותר ל ׳ספר הענקים׳ הוא ׳חלומות הנפילים׳. המילה ענקים איננה מוזכרת במגילה, רק נפילים וגיבורים עניינה, והענקים אינם נפילים. נעיר את לב הקורא בדבר שכיחות התופעה, הענקת שמות כוזבים לממצאי מגילות מדבר יהודה, אם מבערות ואם לשם הפחדה והרחקה. תמצא עוד באתרנו על ׳ברית דמשק׳ ו׳אפוקריפון ירמיה׳.

נוסח שלם של ׳ספר הענקים׳ אין בנמצא, ומשכך תרגום והרכבת מקטעי המגילות שנמצאו התבססה על סברה ושימוש זהיר ב׳ילקוט שמעוני׳ שבו נשמרו חלקים מחנוך א׳, להשלמת חלום העצים, ונשמר חלום נוסף: ״בלילה ראו היווא והייא שניהם חלומות אחד מהן ראה אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן והיתה הארץ חרותה וכתובה שיטות שיטות והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידיו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן השיטות ולא היה משייר בה אלא ארבע תיבות והאחד ראה פרדס גדול משובח נטוע מכל מיני אילנות והיו בו מלאכים ובידן קרדומות והיו מקצצין כל האילנות ולא שיירו בו אלא אילן אחד של שלשה ענפים כיון שננערו עמדו בבהלה ובאו אצל אביהם.״ (מד) 

בסוף מגילת חלומות הנפילים, ולא ידענו מה השיבו ואם השיבו על דברי חנוך, רק התורה מעידה על התגברות החמס והמבול היה, מכאן שלא היטיבו מעשיהם ולא שבו מדרכם.


מגילת הנפילים בארמית 

ענה אוהיא ואמר למהוי‏ ולא מרתת מן אחזיך כלא א‏ וענה מהוי‏ ואמר לאוהיא ברקאל אבי עמי הוה‏ ו‏לא שיצי מהוי לאשתעיה מה די אחזי ברקאל לה‏ וענה אוהיא ואמר ל‏ה ארו תמהין שמעת הן ילדת סריקה ‏// דש‏‏ ברקאל‏ אנפי עוד‏ אנה קם עליהון וענה מהוי חברוה‏ חובבש ואדכ ומה תתנונני לקטלה בהון אמר אוהיה לההיה מן עלוי ארעא וש ארעא‏ כדי שויו ובכו קודם חמס אנון קטילו‏ ותוקפכה ‏ // באדין אמר‏ אוהיה לההיה לנא‏ // לעזאזל ועבד לה גבריא ועירי‏א יתנשון כול חבריהון על ב‏אדין ענו ילדו מן‏ עירין לה עגננא ותקף לכה לתרי‏ לוחיא ותנינא עד כען לא קריא מקטע 


// מיא וסלקו עד כסי דביא והוית חזה עד כל דביא רדפין לענא דן אבדו שקעין וטבעין ו‏מיא חפו עליהון וענא נגדו מן מיא אלן ואזלו צדיותא אתר זילא איתי בה מין ועשבין ועיניהון התפתחו וחזו וחזית עד מרא ענא רעא להון ויהב להון מיא‏ למשתא ועשבא למאכל ואמרא סלק לראש כף חד רם ומרא ענא שלח לה לות ענא וכלהון קמו מן‏ רחיק באדין חזית והא מרא ענא קאם לקובל ענ‏ה וחזיה תקיף ‏‏ //
 ‏

ל‏לוט ולצער אנה די ידי וכל בית פלטא די אהך לה נפשת קטילין קבלן על קטליהון ומזעקן ‏ // תא ונמות כחדא ונתן שיציא קצף שגיא ואהוה דמך ולחם אחרת לשכני חזותא ואף על לכנשת גבריא‏ // על מות נפשנא‏ ועלו כל חברוהי ואוהיה אחוי אנון זמא זי אמר לה גלגמיס וחובבס אפחא ומתאמר דין על נפשה וחיבא לט לרוזניא וחדו עלוהי גבריא ותב ואתלט וקבל עלוהי באדין חלמו תריהון חלמין ונדת שנת עיניהון מנהון וקמו‏ שנת‏ עיניהון מנהון וקמו ופתחו עיניהון ואתו על שמיחזה אבוהון‏.

 
ובאדין‏ חלמיהון אשתעיו בכנשת חבריהון‏ נפיליא ואמר ההיה גברוא אנה ב‏חלמי הוית חזא בליליא דן‏ הא‏ גנתה רבה הות נציבה בכל מיני עעין ו‏לה‏ הוא גננין והוא משקין כל‏ עע‏ בגנתה דא כל יומין‏ ושרשין רברבין נפקו מן עקרהון ומן עע חד נפקו תלתת‏ שרשהי חזא‏ הוית עד די לשנין די נור מן שמין נחתו חזא הוית‏ עד‏ די אתכסי עפרא בכל מיא ונורא דלק בכל עעי פרדסא‏ דן‏ כלה‏ ולא דלק בעעא ושרשוהי ב‏ארעא כדי היא ‏// הות‏ מתאבדה בלשנין די נור ובמיא די מבול‏א עד כא סוף חלמא.‏

 
באדין שאל להון ההיה פשר חלמאה‏ ולא‏ השכחו גבריא לחויא לה חלמא ואמר לעזזאל חלמא דן תנתן‏ לחנוך לספר פרשא ויפשור לנא חלמא‏. באדין ענה הווא אחוהי אוהיה ואמר קדם גבריא אף אנה חזית בחלמי בליליא דן גברוא‏ הא שלטן שמיא לארעא נחת וכרסון יחיטו וקדישא רבא יתב מאה מאין לה משמשין אלף אלפין לה סגדין כל קדמוהי הוא קאמין וארו ספרין פתיחו ודין אמיר ודין רבא בכתב כתיב וברושם רשים ומלך רבא‏ על כל חיא ובסרא ועל כל די שליטין עד כה סוף חלמא.


וארו‏ דחלו כל גבריא ונפיליא ו‏קרו מהוי ואתה לכנשת נפיליא‏ וגבריא ושלחוהי על חנוך. וחשבו ואמרו לה אזל עלוהי די‏ ארחת‏ אתרא דמיתא לכה די קדמי‏ שמעתא קלה ואמר לה די יחוא ל‏כה פשר חלמיא ודי כלא מנח עם כפנוהי ביצבא הן איתיו בה ארבא ביניהון ‏‏ //על יד שמאל‏א וימינא ואתבעי‏ כול בית וצדיק לא‏ אשתכח בין עקר זרעהון‏ ‏ // כדי אנה מתגבר ובתקוף חיל דרעי ובחסן גברותי וסלקת על כול בשר ועבדת עמהון קרב ברם לא תקפת ולא‏ משכח אנה עמן לאשתררה דבעלי דיני מלאכיא דבשמי‏א יתבין ובקדשיא אנון שרין‏ ולא אתמחו דאנון תקיפין מני‏. ארו קל גערה די חיות ברא אתה ואיש ברא קרין נקמתהון‏ וכדן אמר לה‏ אוהיה חלמי אנסני ונדת מני שנת עיני למחזא‏ חזוה ארו ידע אנה די על חזוה לא אדמוך ולא אבע להון דין כנשתא. ואדין גלגמיש אמר‏ חלמכה שלם.


בעות ארכת גבריא‏ כעלעולין ופרח בידוהי‏ כעל‏ כנשר למדנח ארעא ועבר עלא מן‏ חלד וחלף לשהוין מדברא רבא‏ ורחק מנהון ליד פרדס קשטא‏ וחזהי‏ חנוך וזעקה ואמר לה מהוי מה לכה. וענה לה מהוי אשתלחת‏ לתנא ולכה תנינות למהוי‏ך פשרא לי‏ נא לתרין חלמיא‏ (די‏/)וא/נשמע‏ ‏ למליך וכל נפילי ארעא הן הובל‏ פשרא די תרין חלמיא די כל‏ מן ימו במומתהון ויתוסד על מנדע וחכמה די ספר פרשא על‏ דברת די ננדע מנך פשרהון. באדין פשר חנוך חלמיא‏ למהוי‏ ואמר‏ לה. // על גננין די מן שמין נחתו אנון עירין די נחתו עירין אטמיו  //גברין ונפילין‏ די עירין‏ אולדו ואלו כגברין‏ בדמה ועל יד מה ומת גברין די לא שפק להון ולבניהון‏ ‏ולבניהין‏ ובעין למאכל שגיא מל‏ //


ולאחירם ול‏ענאל ולברקאל ולנפילין אל ולנעמאל ולרזאל‏ ולעמיאל ול ול‏כול אלין גבריא מה חטי‏א לכה די קטלתה הלא כול אלין אזלו בחרבכה דם שגיא שפיך‏ כנהרין רברבין על ארעא // עליכה עשאל‏ //‏ 

 

המגילות שתורגמו: 4Q530, 4Q531 ,6Q8