פסוקים שתולים במזמור קלה

במזמורנו זה החדירו השוקדים על הרס עמנו פסוקים מרקע ומיקום שאינם קשורים לרוחו, המלאה רוממות והתפעלות ממעשי ה׳ בשמים ובארץ.

מחבר המזמור קורא לעבדי ה׳, המה היראים הנמצאים בעמידה, שהיא המצאות הקבע, בחצרות בית האלהים, שומרים משמרתו ועובדים עבודתו, והם הנעלים שבבני האדם:

א הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה׃

ב שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְהוָה בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ׃

הם מהללים את אלהינו כי בחר את יעקב, שהם הרוב בעם אותו ואת ישראל המתייחס למשכילים שבעם, ישמור מכל משמר:

ג הַלְלוּ יָהּ כִּי טוֹב יְהוָה זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים׃

ד כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׃

הכותב יודע ומבין פעלו של ה׳ וגודלו בהביטו על הבריאה וכיצד מוחזקת היא ביד ה׳ בכל עת:

ה כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה אֲדֹנֵינוּ׃

ו כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְהוָה עָשָׂה

בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת׃

ז מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ

בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצִא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו׃

ומזכיר את היות אלהינו אל צדק המשלם גמול לרשעים ומציל עשוק ומוכה מיד גוזלו ומענו:

ח שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה׃

ט שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו׃

שכוחו גדול מכל מלך וממלכה

י שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים וְהָרג מְלָכִים עֲצוּמִים׃

יא לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן

וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן׃

ובידו לקחת הארץ מרשעים ולתתה לאשר ישר בעיניו

יב וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ׃

ושמו, הוא מעשיו הם לנצח, וזכר מעשיו נראים בכל דור ודור שהוא הזמן האנושי

יג יְהוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהוָה זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר׃

ארבעת הפסוקים הבאים נשתלו במרכז ההלל:

יד כִּי יָדִין יְהוָה עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:

פסוק יד׳ נלקח משירת האזינו, והמשכו כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: (דברים לב, לו) חלק זה בשירה עוסק בהצלת עם ישראל בדין, כלומר בעונש, בעת הקץ אם לא יעשו ישראל תשובה, הצלה לא מטעם עצמם אלא בגלל שמו של ה׳ וכבדו את הברית שכרת עמנו. הפסוק חסר קשר ענייני לשירת ההלל שקראנו מעלה. סתומים ממנו הם הפסוקים הבאים שנלקחו ממזמור קטו׳:

טו עֲצְבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם׃

טז פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ׃

יז אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ אַף אֵין רוּחַ בְּפִיהֶם׃

יח כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם׃

גם לפסוקים הללו העוסקים בהבלי הגויים, אלילים מעשה אדם ודמויי אדם חסרי רוח חיים, אין מקום במזמור הקורא לדבקים באלהיהם לברכו בכל לב, מה ליראים העומדים בחצרות ה׳ ולעבודת אלהים אחרים, ומה דין ועונש להם? אין זאת כי אם יד זרה ביקשה לטמא את טוהרו של המזמור.

ובחזרה לקודש, הנה בעל המזמור קורא לכל בית ישראל העם בחר לנחלה לו לברכו, לבית אהרון אותו בחר ה׳ והוא קדש קדשים לברכו, לבני לוי השומרים משמרתו והנלוים אליו לברכו, וליראים שאף אם לא נולדו לישראל מעמד של כבוד יש להם בחצרותיו:

יט בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת יְהוָה

בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת יְהוָה׃

כ בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת יְהוָה

יִרְאֵי יְהוָה בָּרְכוּ אֶת יְהוָה׃

ומסיים כותב המזמור בברכה משל עצמו, ברכה שראיית הנצח והאמת בה

כא בָּרוּךְ יְהוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלֶם הַלְלוּ יָהּ׃

אכן מקום משכנו של ה׳ בירושלם, מאז ולעולם.

באתר מופיע מזמור קלה נקי מתוספת הפסוקים

להשוואה מסומנים הפסוקים ממזמור קטו

לֹא לָנוּ יְהוָה לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד

עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ׃

לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם׃

וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה׃

עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם׃

פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ׃

אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן׃

יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ

לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם׃

כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם׃