תהלים או תהלות?

המילה תהִלה (נקבה) באה משורש ה.ל.ל – ומשמעותה היא לשבח ולפאר. למילה תהִלה אין צורת זכר בלשון ׳תהיל׳ אך יש לה צורָת רבּוֹת – תהִלות, למשל וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל׃ (תהלות כב, ד)

השורש ת.ה.ל על הטיותיו מופיע 59 פעמים במקרא תמיד בצורת נקבה, תהלה, אך מסיבה מסויימת יהודים מכל הזרמים נוהגים כיום לקרוא לספר התפילות של ישראל בשם תהילים על אף שהמילה לא מופיעה בתנ״ך כולו וכאמור, אין לה צורת זכר.

באותו האופן רק ב׳היפוך מינים׳ קרה ל׳עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים׳. בתורה כתוב: וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים׃ (שמות לד, כח) על עשרת הדברים, דברי ה׳ שניתנו בהר חורב, אך הן נקראות בפי כל ׳עשרת הדברות׳ (דברה=נ׳) הצרוף ׳עשרת הדברות׳ הוא גם טעות לשונית, משום שאם דברה היא נקבה, יש לומר ׳עשר הדברות׳ וקשה להבין, איך נפלו שתי טעויות לשוניות בביטוי אחד?

אם נמצא משמעות לנקביות או זכריות של המילים, נוכל לדעת אם החלפת מין המילה בשני המקרים הללו מכוונת היא, ומאיזה טעמים נעשתה.

ההבדלים בין זכר לנקבה במקרא גלויים וברורים, הזכר חשוב מהנקבה:

1. הולדת נשים כמעט ולא מצוינת במקרא.

2. האיש מקבל את שם אביו: וַיִּתיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם לבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם: הבן מתייחס אל אביו[1] ורק גברים מִתְפָּקְדים.

3. במצוות הנדרים - ערך הנפשות של הגבר גבוה משל האשה: וְהָיָה עֶרְכְּךָ הַזָּכָר מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעַד בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃ וְאִם נְקֵבָה הִוא וְהָיה עֶרְכְּךָ שְׁלֹשִׁים שָׁקֶל׃ (ויקרא כז, א-ד)

מתוך אותו עקרון, שפת הקודש מבדילה גם בין מילים זכריות לנקביות, ומעטות הן המילים שהן גם זכר וגם נקבה, והן מוכרות לנו: יד, רוח, שמש, דרך ועוד רבות. אבל ישנן מילים מסויימות שמופיעות לעתים שלא במינן הרגיל, מדובר במילים זכריות מובהקות, אך באופן נדיר ולמטרת-מה, מצאנו שימוש שלהן בצורת נקבה. דוגמה טובה לתופעה ניתן לראות במילה מחנה באותו הפסוק, לאחר שיעקב אבינו חילק את מחנהו לשניים:

וַיֹּאמֶר (יעקב) אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׃ (בראשית לב, ט)

אין זו טעות כתיב. המחנה שיוכה הוא המחנה החלש ולכן מיוחס כנקבה, והמחנה הנשאר לפליטה, הוא החזק ולכן מקבל ייחסו זכרי.

בספר מלכים, אליהו במערה: ״...והִנֵּה יהוָה עֹבֵר וְרוּחַ גְּדֹולָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְהוָה..:״ רוח גדולה וחזק - זכר ונקבה. הרוח היה חזק יותר משהיתה גדולה.

והדוגמאות רבות, כולן נובעות מצורך ספרותי טהור, התורה משתמשת בצורות נדירות של מילים או פעלים כאשר ברצונה להעביר מסר.

אם כן, מה המסר שרצו להעביר לנו משני מין המילים מתהלות לתהילים, ומדברות לדברים? האם יש כזה? לדברי החכם ר׳ יצחק בער לוינזון, המחזק את המסקנה, יש כוונה מאחורי המעשה:

״ידוע שבלשון הערבית, כשרוצה לבזות ולגנות איזה דבר יתארהו בשם נקבה [קוראן סורה 4 117] וכן נוהגים לפעמים גם העברים בתנ״ך, וכן התלמוד מפרש כמה פעמים עניינים על זה האופן, וכן בלשון רוסיה לפעמים התואר זכר בסימן נקבה מורה הגנות והבזיון, וכן בלשון פולניא״ (ריב״ל ׳בית האוצר׳ מחברת ראשונה)

עשרת הדברים הם דברי הברית בין ה׳ לישראל, ברית עולם אשר לא תשכח, כפי שקרא להם ה׳ ״דברי״: הַקְהֶל לִי אֶת הָעָם וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי אם כן מדוע ביקשו להחליש ולהנמיך את עשרת המצוות, שהן מקור ואב לכל המצוות האחרות בתורה במעמד ההיסטורי החשוב ביותר בתולדות העם, השמים והארץ? והנה בעזרת ספרות ענֵפה ומדרשי אגדות הפכו לדברות חלשות וקלושות, לנקבות. יש במעשה מן ההתרסה והביזוי של הכתובים ושפת הקודש בכלל והאלהים בפרט.

כן אפשר לשאול - מה דחף את מחבלי כרם ה׳ צבאות להפוך את פנייתו הכנועה של האדם אל האל – בתפילה או בתחינה או בהודיה (כולן מילים נקביות אף הן), של האדם אל בוראו הכל יכול, האל שנמצא בעמדת החוזק האולטימטיבי, במילה ״תהלים״ שבזכרותה מבטאה חוזק, דרישה ואולי קשי-ערף? לא נקבל את הרעיון המיתמם שמדובר בשינוי שקרה במהלך הזמנים.

עליהם נכתב: הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְהוָה לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ׃ (ישעיהו כט, טו).

אלו מספר חכמים שלא החליפו את המילה תהלות בכתביהם, וייתכן שהשינוי חל אחריהם?

• מלבי"ם בפירוש לשמואל ב, כב: "ופירוש המזמור היקר הלז כתוב אתי בספר תהלות כי שם מקומו".

• פתח תקווה החכם מרדכי סולטנסקי זצ"ל לו' 281 "ובפרט במליצת השירים ומזמורים בתהלות".

• 'אשכל הכפר', החכם יהודה הדסי עמ' יא' א-אף: "בעמו אלה רבים בברכות נעים זמירות ספר תהלות".

• 'ספר המבחר וטיב המסחר', החכם אהרן בן יוסף הראשון עמ' כב': "וכן הזכר בתהלות".

• 'פינת יקרת', יצחק החזן, אגרת היש"ר מקנדיאה עמ' 221: "ובפרט ספר תהלות וה' מגילות".

• מוזכר גם בספר 'מלא חפניים' שהדפיס א. גייגר והביא את דבריו של היש"ר מקנדיאה בחלק הגרמנית שבספר, בהערות בעברית הע' 1 עמ' 82: "ואמר בספר תהלות ׳ישלח בם ערוב׳"

• 'גן עדן', החכם אהרן ניקומודיאו עא' (ע׳ תפילה פ' א'): "ודוד תקן המשמרות וחבר ספר תהלות".

הכותרת: עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ׃ (ישעיהו מג, כא) – אל יתבלבל הקורא לחשוב שהמילה עַם מקבלת התייחסות נקבית בגלל מילת היחס ״זוּ״, משום שלמילה ״זו״ שבמקרא משמעות נוספת, והיא ׳אשר׳, רוצה לומר ה׳ יתברך: עם אשר יצרתי לי, תהלתי יספרו, ועלינו הדור האחרון נאמר: לֹא נְכַחֵד מִבְּנֵיהֶם לְדוֹר אַחֲרוֹן מְסַפְּרִים תְּהִלּוֹת יְהוָה וֶעֱזוּזוֹ וְנפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה׃ (תהלות עח, ד)

[1] התיילדות לפי האם ביהדות היא טעות והטעייה. אם נקבע מין הילוד על פי האם, האב יכול להיות מכל עם - וכך אכן קרה בישראל עד לחוסר ידיעה מוחלט מזרעו של מי אנו כיום. לא רק שבכל התנ״ך ההיפך הוא הנכון, אלא שמדובר בעסקי עבודה זרה, כי הנה ישנה חשיבות גדולה ביותר למוצא האם במקומות רחוקים מהיהדות, וקרובים בינהם: בחוקי ההתיילדות הכנעניים, בנצרות ובכשף.