חכמי ישראל אחרי תקופת המקרא פרשו את הדברים כמשמעם ועשאום מצווה לכל איש מישראל לעסוק בתורה כל שעה. ומפני שהתורה ספר קטן גילו הם פנים בה שלא ככתוב ואמרו שהיא נדרשת משבעים פנים בכדי להרבות בכללים ופרטים וריבויים ומיעוטים ודקדוקים ודרשות ורמזים עד אין סוף - ככל התורה שבע״פ.
לרגלי הטעות הזו באו 3 רעות שאין כמוהן לרוע:
1. כל האדם התחילו ללמוד ולקפח פרנסתם, ובאו ריש ועוני לקהילות רבות ונסו החכמה והמדע.
2. לפי שכל אחד היה עוסק בה ואין כל אחד חכם, אבל עסקו יקר בעיניו והוא מתאמץ לתת לו שם ושארית על פני ארץ, נכנסו בתושב״ע דברי חכמים שנסרחה חכמתם, והתפרסמו דבריהם כדברי אלהים חיים.
3. שמעתה כבד עול התורה על צווארי עושיה ושומריה עד לאין משא, ויראי אלהים יודעים זאת, ולבם נוקפם על מעשיהם כל הימים מפני שרשעים הם בעיני עצמם. מכובד משא המצוות המדומות וההלכות פרקו עול ויצאו לתרבות רעה כי נואשו מלקיימה כולה - ועזבוה ככתוב: ויָמים רַבּים לְיִשְׂרָאֵל ללֹא אלֹהֵי אמֶת וּלְלֹ֛א כֹּהֵן מוֹרֶה וּללֹא תוֹרָה׃ (דברי הימים ב טו, ג). אין בית דין שמקיים את מצוות התורה הכתובה, אין כהנים שמלמדים את העם ואין התורה הכתובה עיקר בחיי האדם.
פרוש ללֹא אלֹהֵי אמת עניינו על שופטי העם ולא חלילה אלהינו - כפי שאמר יתרו למשה ע״ה על בחירת שופטים: ואַתה תֶחֱזֶה מִכל הָעם אַנשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אלֹהים אַנשׁי אמֶת שׂנְאֵי בָצַע - ואלו התכונות הדרושות לשופט, ואיה הן בשופטינו? לא נדע. התורה ניתנה לכל אחד מישראל לקיימה באופן מלא משמיעתה בלבד: למען יִשְׁמעו וּלמעַן יִלמדו ויָראוּ את יהוָה אלֹהֵיכם ושָׁמרוּ לַעֲשוֹת את כל דברֵי הַתוֹרָה הַזאת, ולא ייתכנו בה שום נגף ומכשול, שהרי אלהינו רוצה שנקיימה לְטוֹב לָנוּ כל הַימִים. אכן התורה כתובה בפשטות, חכמה, באופן בו יוכל כל איש ישראל להבינה ולקיימה ולחיות בשמחה ובשפע ולעבוד את אלהיו מרוב טוב בכשרון ובחכמה בם חנן האל אותו - ואין האדם האחד דומה לשני בשום אופן.
מכל המצוות בהן התברכו ישראל, נותרו רק המצוות הבאות לקיימן בימינו: