אמר חנוך בעת ההיא כאשר מלאו לי חמש וששים שנה הולדתי את בני מתושלח ואחרי כן חייתי שלוש מאות שנה וימלאו כל שנות חיי שלוש מאות וחמש וששים שנה. בחודש הראשון ביום מועד לחודש הראשון ביום הראשון אני חנוך לבדי הייתי בביתי ואנוח על משכבי ואישן. וכאשר ישנתי ויעל עצב גדול על לבי ואבךּ בעיני בשנה ולא יכלתי להבין מה העצב הזה או מה היה לי. ויראו אלי שני אנשים גדולים מאד אשר לא ראיתי כמוהם מימי על הארץ. ופניהם היו מזהירים כשמש עיניהם בוערות כלפידים אש מפיהם יוצאת בגדיהם כנוצות שונות למראה רגליהם כארגמן כנפיהם מזהב מזהירות וידיהם משלג זכות. ויעמדו על ראש מטתי ויקראו לי בשמי. 

 

​
ואני הקיצותי משנתי וארא בהקיץ את האנשים ההם בעמדם על ידי ואמהר ואשתחווה לפניהם ואפחד ומראה פני שוּנה מפחד. ויאמרו אלי האנשים חזק חנוך אל תירא אלהי עולם שלחנו אליך והיום אתה עולה איתנו השמימה. ועתה צו אל בניך ואל כל בני ביתך את אשר יעשו בלעדיך על הארץ ואיש אל יבקשך עד אשר ישיבך ה׳ אליהם. ואמהר לשמוע בקולם ואצא מביתי החוצה ואסגור את הדלת כאשר אמרו אלי. ואקרא אל מתושלח ואל בני ואגיד להם את אשר דיברו אלי האנשים הנפלאים ההם. 

 

שמעו בני לא אדע אנה אני הולך או את אשר יקרה אותי ועתה בני אל תסורו מאחרי האלהים התהלכו לפניו ואת משפטיו תשמרו. אל תמנעו מתפילה לשלומכם לבל ימעיט ה׳ את עמל ידיכם ואל תחסרו ממנחות ה׳ ולא יחסר ה׳ את המביאים לו מנחה מהון אוצרותיהם. ברכו את ה׳ גם בבכורות עדרכם גם בבכורות בקרכם והיתה עליכם הברכה לעולם. אל תסורו מאחרי ה׳ ואל תשתחוו לאלהי הבל לאלהים אשר לא עשו את השמים ואת הארץ ואת שאר הבריות כי הם ואשר ישתחוו להם יאבדו וחזקו את לבותיכם ביראתו. ועתה בני איש אל יבקשני עד אשר ישיבני ה׳ אליכם. 

​

​

ויהי ככלותי לדבר אל בני ויקראוני האנשים ההם וישאוני על כנפיהם ויעלוני אל הרקיע הראשון. ויעמידוני על העננים וילכו וארא עוד למעלה את הרוח ולמעלה ממנו ראיתי את האור. ויעמידוני ברקיע הראשון ויראוני ים רב מאד גדול מים הארץ. ויעבירו לפני את ראשי משטרי הכוכבים ושריהם ויראוני מאתים מלאך המושלים על הכוכבים ומבנה השמים והם מעופפים בכנפיהם והולכים מסביב לכל השמים. ושם ראיתי אוצרות שלג וקרח והמלאכים המחזיקים את אוצרותיהם הנוראים ואוצרות העננים אשר משם יצאו ובאו. ויראוני את אוצרות הטל כשמן זית ומראה צבעו ככל פרחי האדמה ויותר מזה ואת המלאכים השומרים על אוצרותיהם ובסגרם אותם ובפתחם. 

​

​

וישאוני האנשים ההם ויעלוני אל הרקיע השני ויראוני וארא חשכה גדולה מחשכת הארץ. ואביט שם אל האסורים בכבלים התלויים ושמורים מחכים למשפט בלי מידה. והמלאכים ההם מראיהם חשוך מחשכת הארץ והם בוכים בכל שעה בלי הפוגות. ואומר אל האנשים אשר היו עמדי מדוע אלה נענים בלי חָשָׂך. וישיבוני אלה הם המלאכים אשר סרו מאחרי ה׳ לא שמעו למצותיו וילכו בשרירות לבם ויסורו הם ושׂרם והנתונים ברקיע החמישי. ויהמו מעי להם מאד והמלאכים ההם השתחוו לי ויאמרו אלי איש האלהים התפלל לנו אל ה׳. ואען אליהם ואומר מי אני בן תמותה אשר אתפלל למלאכים מי יודע אנה אלך בנפשי ואת אשר יקרה לי או מי יתפלל לי. 

​

​

וישאוני משם האנשים ההם ויעלוני אל הרקיע השלישי ויעמידוני בתוך גן עדן. ואביט משם למטה וארא את המקום ההוא לא יסופר טובו וארא את כל העצים פורחים יפה ופרים בשל וריח ניחוח לו וכל מאכלים מביאים וריח ניחוח הם שופעים ובתוך עץ החיים במקום בו ינוח ה׳ מדי בואו לגן עדן והעץ ההוא לא יתואר טובו וריח ניחוחו ויפה הוא מכל נברא. מסביבו מראה זהב ואודם וכעין האש הוא ומכסה את כל הגן ובו מכל העצים השתולים ומכל הפירות. ושורש לו בגן בקצה הארץ וגן עדן הוא בין החלוף והאי חלוף. ושני מעינות יוצאים האחד שוטף דבש וחלב והשני שמן ויין ונפרדים הם לארבע ראשים. סובבים ושוקטים הם והולכים ונכנסים לתוך גן העדן בין החלוף והאי חלוף ומשם יצאו ונפרדו לארבעים חלק והולכים הם על הארץ ומהלכם בסבוב כשאר יסודות הרוח. וכל עץ בגן עושה פרי טוב וכל המקום מבורך ואין שם עץ חשוך פרי ושלוש מאות מלאכים מאירים מאד שומרים לגן ובקול בלי הפוגות ובשירה יפה עובדים הם לה׳ כל הימים. ואומר מה טוב המקום הזה ויאמרו אלי האנשים ההם חנוך המקום הזה הוכן לצדיקים אשר נשאו כל הפגעים בחייהם מן המרעים לנפשותם ומן השקר סרו ואת עיניהם הסבו ויעשו משפט צדק. מלחמם נתנו לרעבים וערומים כיסו בגד והנופלים הקימו ולעשוקים ויתומים עזרו ותמימים הלכו לפני ה׳ ולו לבדו עבדו להם הוכן המקום הזה נחלת עולם. 
​

​

ויקחוני האנשים ההם ויעלוני על הרקיע הרביעי ויראוני שם את כל המהלכים והמעברים וכל קרני אור השמש והירח. ואמוד את מהלכיהם ואחשב את אורם והנה לשמש אור פי שבעה מאשר לירח וארא את סבובם והמרכבה אשר בה ילך כל אחד. כרוח הולכים הם במהירות נפלאה מאד ואין להם מנוחה יומם ולילה בלכתם ובשובם. וארבעה כוכבים גדולים הולכים לימין השמש וארבעה לשמאלו ולכל כוכב תחתיו אלף כוכב וכולם מספרם שמונת אלפים והם הולכים עם השמש תמיד. וכאשר יצווה להם אלהים כן יסובו ויורדים ועולים הם בשמים ובארץ באור קרניהם ורצים הם בלי הרף.​ ובתוך הרקיע ראיתי בני חיל מזוינים עובדים לה׳ בתפים ובעוגבים בקול בלי הרף ובשירה יפה ואתענג לשמוע.

 

​

ויקחוני האנשים ההם ויעלוני בכנפיהם אל הרקיע החמישי וארא שם בני חיל רבים הנקראים בשם עירים והם שומרים. ומראיהם כמראה אדם וגדלם רב מענקים ופניהם זועפים ושתיקת תמיד בשפתותיהם ולא הייתה עבודה ברקיע החמישי. ואומר אל האנשים אשר היו עמי מדוע הם ככה זועפים ופניהם עצובים ושפתותיהם שותקות ואין עבודה ברקיע הזה. ויאמרו אלי האנשים אלה הם מאתים העירים אשר סרו מאת ה׳ ושטנאל נשיאם. ואלו אשר הלכו אחריהם אסורים בכבלים ברקיע השני וסביבותיהם חשכה גדולה. ומהם אשר ירדו על הארץ מכסא ה׳ למקום חרמון ויפרו את השבועה על אדמת הר חרמון ויקחו להם נשים ויטמאו את הארץ במעשיהם. ובנות האדם עשו רעה רבה וכל הימים פועלות עוול עושות תבל ונולדים ענקים ואימים גדולים וההשחתה רבה ועל כן שפטם אלהים בדין והם יענשו ביום ה׳ הגדול. 

​

​

​ואומר אל העירים ראיתי את אחיכם ואת מעשיהם ואת עינוייהם ואת תפילותיהם הגדולות ואתפלל להם וה׳ גזר עליהם מקום תחת הארץ לעולם עד בלתי שמים וארץ. ואומר אליהם ולמה תצפו לאחיכם ואינכם עובדים לפני ה׳ הלא תערכו את עבודתכם ועבדתם לפני ה׳ לבל תכעיסו לה׳ אלהיכם עד קץ. וישמעו לתוכחתי ויעמדו ארבע שורות ברקיע ההוא ויהי בעמדי עם האנשים ההם ויתקעו ארבעה שופרות יחד בקול גדול וישירו העירים בקול יחדו ויעל קולם לפני ה׳ להעיר רחמים ואהבה. 

​

​

​ויקחוני האנשים ההם מפה ויעלוני אל הרקיע הששי וארא שם שבעה גדודי מלאכים מזהירים מאד ונכבדים מאד ופניהם מזהירים יותר מקרני השמש המאירות ואין שינוי לא בפניהם ולא בדמותם ולא במשפט בגדיהם. והם עומדים בסדר ולומדים את מהלך הכוכבים ותקופת השמש ושינוי הירח ואת טובות העולם ורעתו הם רואים ומסדרים הם מצוות ותוכחות ושיר נעימות וכל שבח נכבד. הם הם ראשי המלאכים אשר על המלאכים וכל החיים כובשים הם בשמים ובארץ. המלאכים אשר על העיתים והשנים והמלאכים אשר על הנהרות והים והמלאכים אשר על פרי האדמה ועל כל דשא הנותן כל מאכל לכל חי. והמלאכים על כל נפשות אדם כותבים את כל מעשיהן וחייהן לפני ה׳. ובהם שבעה כרובים ושבעה בעלי שש כנפים ובקול אחד הם שרים ואין לתאר את שירם ושמח ה׳ להדום רגליו. 

​
וישאוני האנשים ההם משם ויעלוני לרקיע השביעי וארא אור כביר מאד. וצבא אש של שרי מלאכים וכוחות ללא גוף ושלטונות שרים ומושלים כרובים וסרפין וכסאות ומלאי עינים עשרה גדודים ומעמד אור האופנים. ואירא ואפחד פחד גדול ויקחוני האנשים ויוליכוני אל תוכם ויאמרו אלי חזק חנוך אל תירא ויראוני מרחוק את ה׳ יושב על כסאו הרם מאד. וכל צבא השמים קרבים ועומדים בעשר מעלות על סדרם ומשתחוים לה׳ ושוב מתרחקים למקומותיהם. בשמחה וששון באור אין סוף אומרים שירה בקולות דקים ורכים בהדר הם עובדים לו אינם נסוגים בלילה ואינם סרים ביום ועומדים הם לפני ה׳ ועושים רצונו. כרובים סרפין מסביב לכסא יעמדו ובעלי שש כנפים מכסים כסאו שרים בקול נמוך לפני ה׳ קדוש קדוש קדוש אלהי הצבאות מלא השמים והארץ כבודך. 

​

​

וכאשר ראיתי את כל אלה ויאמרו אלי האנשים חנוך עד כה צוּוינו ללוותך וילכו מעמדי האנשים ולא יספתי לראותם. ואשאר לבדי בקצה השמים ואירא ואפול על פני ואומר בלבי אוי לי מה היה לי. וישלח ה׳ את אחד מנכבדיו את גבריאל שר המלאכים ויאמר אלי חזק חנוך אל תירא קום והלכת אתי ועמדת לפני ה׳ לעולם. ואשיבהו ואומר אדנִי נפשי יצאה מקרבי מיראה ופחד קרא נא אלי את האנשים אשר הביאוני אל המקום הזה כי בהם שמתי בטחוני ואתם אלך אל פני ה׳. וישאני גבריאל כהנשא עלה ברוח ויקחני ויעמידני לפני ה׳. 
​

​

וארא את ה׳ ופניו חזקים ונכבדים ונפלאים ונוראים ומבהילים. מי אני אשר אספר את תכונת ה׳ שאינה מושגת ופניו הנפלאים מאד ואינם מתוארים והמקהלה המלומדה מאד בעלת קולות הרבה. ואת כסא ה׳ הגדול מאד אשר נעשה לא בידים ומעמד המקהלות מסביב לו והכרובים וצבא השרפים ושירתם אשר אין לה דוּמיה. ודמות תפארתו שאינה משתנה ואינה מתוארת וגודל כבודו מי יספר. ואפול על פני ואשתחוה לה׳ ויאמר אלי בפיו חזק חנוך אל תירא קום ועמדת לפני לעולם ויקימני מיכאל שר צבאות ה׳ ויקריבני לפני ה׳. וה׳ אמר אל מלאכיו להעמידם בנסיון יבוא חנוך לעמוד לפני לעולם וישתחוו המלאכים הנכבדים לה׳ ויאמרו יבוא כדברך. ויאמר ה׳ אל מיכאל גשה והפשטת את חנוך את בגדי הארץ ומשחת אותו בשמני הטוב והלבשתו את בגדי כבודי ויעש מיכאל כאשר דבר אליו ה׳ וימשחני וילבישני. ומראה השמן ההוא מאיר מאד ומשיחתו כטל הטוב וריחו כמור וכקרני השמש הוא מזהיר ואביט אל עצמי ואהי כאחד מנכבדיו ולא היה נכר כל שינוי. 

ויקרא ה׳ לאחד משרי מלאכיו ושמו אוריאל אשר היה מהיר בחכמה משאר שרי המלאכים וכתב את כל מעשי ה׳. ויאמר אל אוריאל הביאה את הספרים מאוצרותי ולקחת קנה ממהר לכתוב ונתת לחנוך והגדת לו את הספרים. וימהר אוריאל ויבא אלי את הספרים הנודפים מור ויתן לי קנה ממהר לכתוב מידו. ויהי מדבר אלי את כל מעשי השמים והארץ וכל היסודות ומעברם ומהלכם ושינויהם ועתים ושנים וימים ושעות ועליית העננים ויציאת הרוחות מנין המלאכים ושירת בני החיל המזוינים וכל לשון שירה ושירים נעימי הקול. וחיי בני אדם והמצוות והתוכחות וכל אשר משפטו ללמוד. ויהי אוריאל מספר לי ימים שלושים ולילות שלושים ופיו אינו פוסק מדבר ואני לא חדלתי לכתוב את כל האותות לכל בריאה. וככלותי את שלושים היום ואת שלושים הלילה ויאמר אלי אוריאל אלה הדברים אשר סיפרתי לך ואשר כתבת ועתה שב וכתבת את כל נשמות בני האדם אשר לא נולדו ומקומותיהן אשר הוכנו לפני בריאת העולם כי כל הנשמות הוכנו לפני בריאת העולם. ואשב שלושים יום ושלושים לילה ואעתיק הכל כמשפט ואכתוב בספר. 

 

ויקראני ה׳ ויאמר אלי שב חנוך לשמאלי עם גבריאל ואשתחווה לה׳. ויאמר אלי כל אשר תראה חנוך וכל המעמדות והמהלכים מאתי נעשו ואני בראשונה אודיעך את אשר בראתי מלא היה ואשר בראתי נראה מלא נראה. כי גם למלאכי לא הודעתי רזי ולא סיפרתי להם על תקומתם והם לא הבינו את בריאת אין הסוף שלי אשר הודעתיך היום. כי עוד לפני היות כל נראה היתי אני לבדי עובר כשמש ממזרח למערב וממערב למזרח. ואומר להעמיד את היסודות ולברוא את הבריאה הנראית. ואצו בעליונים כי יצא אחד נראה מלא נראים ויצא אוריאל כביר מאד. ואראהו והנה אור כביר בקרבו ואומר אליו המליטה אוריאל ויהי נראה הנולד ממך. ויַמלט ויצא אור כביר וירחף האור ויצא מתוך האור יקום גדול ואראה את כל הבריאה אשר אמרתי לברוא. וארא כי טוב ואעמיד לי כסא ואשב עליו ולאור אמרתי עלה למעלה והתיצבת ממעל לכסא והיית יסוד לעליונים ואין כל ממעל לאור. 

​

​

ואשח עוד ואביט מעל כסאי ואקרא שנית בתחתונים ואומר ויצא מלא נראים מוצק נראה ויצא ארכס קשה וכבד ושחור מאד. ואומר הפתח ארכס והנולד ממך יהי לא נראה וימלט ויצא עולם חושך כביר מאד הנושא את כל בריות תחתית. וארא כי טוב ואומר אליו רד למטה והתיצבת והיית יסוד לתחתונים וירד ויתיצב ויהי יסוד לתחתונים ואין כל דבר מתחת לחושך. 

​

​

ואצו כי יוקח מן האור ומן החושך ואומר יהי עבה ומסובב אור וארקע אותו ויהי מים. כן ריקעתי את המים וארקע רקיע ממעל לחושך ומתחת לאור והיא תהום. ותבט עיני על אבן חזקה קשה מאד ומברק עיני קיבל הברק תכונת המים והאש. והאש היא במים והמים הם באש ולא אלה יכבו לזאת ולא זאת תיבש לאלה ולכן הברק הוא חד ומאיר מזוהר השמש ומים רכים קשים מאבן קשה. ומן האבן חצבתי אש גדולה ומן האש בראתי משמרות צבא לא בשר עשרת ריבוא מלאכים ונשקם אש ובגדיהם להבה לוהטת. לכל צבא השמים יצרתי תכונת אש ואצו כי יעמוד כל אחד על משמרתו. וארא כי טוב ואבדיל בין האור ובין החושך לאמור בתוך המים מזה ומזה ואומר לאור הווה יום ולחושך ציויתי כי יהי לילה. היום ההוא ראשית הבריאה קראתיו לי ויהי ערב עוד והיה בוקר והוא יום אחד. ​ 

​

​

ואחזק באור חוג מים ואברא שבעה חוגים בתווך ואצור כגביש רטוב ויבש והוא כזכוכית וקרח מסביב למים ושאר היסודות. כך קבעתי חוגי שמים וככה בראתי את כל הרקיעים. וכן קבעתי את הרקיע ואייסדהו למעלה מן המים. ויהי ערב ועוד בוקר ויהי יום שני. 

​

​

וביום השלישי ואומר כי יקוו המים התחתונים אשר מתחת השמים אל מקווה אחד וייבשו גליהם ויהי כן. ומן הגלים בראתי אבנים קשות וגדולות. ומן האבנים לכדתי יבשה ואקרא ליבשה ארץ. ולאשר בתוך הארץ קראתי עומק והיא תהום. את הים אספתי למקום אחד ואקשרהו בחול ואומר לים הנה שמתי לך גבול עולם ולא תשבר במימיך. ואת האדמה צוויתי כי תצמיח עצים גדולים ופורים וההרים יצמיחו כל מין עשב מתוק וכל זרע אשר יזרע וכך עשיתי התחדשות לבריאה. ואטע גן ואסגרהו ואעמיד מלאכי אש מזוינים ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי. 

​

​

וביום הרביעי צויתי על בריאת המאורות הגדולים בחוגי השמים. [בחוג הראשון העליון העמדתי את הכוכב שבתי בשני למטה העמדתי נוגה בשלישי מאדים ברביעי השמש בחמישי צדק בשישי הירח בשביעי __. ואראה לכל אחד את דרכו לשבעת הכוכבים לכל אחד ברקיעו וכן ילכו] ובכוכבים הקטנים פארתי את הרקיע התחתון ואעמיד את השמש להאיר היום ואת הירח ואת הכוכבים להאיר הלילה. והשמש יהיה הולך בכל עיגול המזלות ושנים עשר עיגולי מזלות לסוב את הירח. ואשים שמותיהם ורעמם לפי עיגול המזלות ומולדם ומשפט שעותיהם לפי הסבם. ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי. וביום החמישי צוויתי על הים ויוצא דגים ועופות שונים לרוב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי. 

​

​

וביום הששי הוציאה האדמה כל רמש הרומש על הארץ והולכי על ארבע על הארץ זכר ונקבה למינהם וכל נפש נושמת לכל חי, וצויתי על חכמתי לברוא אדם משבעה יסודות. בשרו מאדמה דמו מטל ומשמש עיניו מתהום הים עצמותיו מאבנים מחשבתו ממהירות המלאכים והעננים גידיו ושערו מעשב האדמה נפשו מנשימתי ומרוח. ושבע תכונות נתתי לו השמע לבשר הראות לעינים הריח לנפש המישוש לגידים הטעם לדם הסבלנות לעצמות והנועם למחשבה. ואעשה כי יאמר דבר חכמה כי מישות לא נראית ונראית בראתי את האדם משתיהן מוות וחיים והצלם יודע דבֵּר ואין כל בריאה כמוהו קטן בגודל ובקוטן גדול. ואעמיד אותו כמלאך בארץ ושר וגדול ונכבד ואשימהו מלך על הארץ אשר לו המלוכה בחכמתי ולא היה דומה לו בארץ מכל בריותי. [ואשים את שמו מארבעה רוחות ממזרח ממערב מצפון ומדרום] ואקרא את שמו אדם. ואתן לו את רצונו ואראהו שתי דרכים אור וחושך ואומר אליו זו טובה לך וזו רעה למען אדע אם יש לו אהבה אלי או שנאה למען יופיע מזרעו אוהב אותי. ואני תכונתו ראיתי והוא את תכונתו לא ידע ואי הדעת היא רעת החטא ולכן לו החטא ואומר אחר החטא אין דבר מלבד המוות. 

​

​

ואעמיד לו אוהל ואפיל עליו תרדמה ויישן ואקח ממנו צלע בשנתו ואברא לו אשה ואקרא את שמה חוה היא אם החיים. ואעש גן בעדן מקדם למען יקיים את הברית וישמור. ואעש לו את השמים פתוחים למען ישמע את שירת המלאכים האומרים שירת נצח ואור בלי חושך היה תמיד בגן. 

​

​

​ושטנאל אחד משרי המלאכים סר עם המשמר אשר תחתיו ויזם מזימה לא יוכל להעמיד כסאו ממעל לארץ להיות כוחו ככוחי. ואשליכהו מן הגובה עם מלאכיו ויהי פורח באויר על פני תהום תמיד. ויבן השטן כי עולם אחר ברצוני לברוא אשר יהיה נשמע לאדם ומשל ומלך על הארץ. והשטן הוא השר במקומות התחתונים שמו היה שטנאל ובברחו מן השמים נעשה שטן ובזה נבדל מן המלאכים. ואת תכונתו לא שינה כי אם מחשבתו כמחשבת הצדיקים והחוטאים ויבן את דינו ואת חטאו אשר חטא לפנים. ועל כן זמם על אדם ובזה בא אל הגן ויָשֵׁא את חוה ובאדם לא נגע. ובעד אי דעתם קיללתים ולא קיללתי את האדם ולא את שאר הבריות כי אם את זרע האדם הרע ולכן בריאה טובה היא הפרי אחר העבודה. ואומר עפר אתה ואל העפר תשוב כי ממנו לקחתיך ולא אאבדך כי אם אשלחך אל אשר לקחתיך משם ואז אוכל לקחתך בבואי שנית. 

​

​

​ואברך את כל בריותי הנראות והאי נראות ואברך את היום השביעי אשר בו שבתתי מכל מלאכתי. וביום השמיני קבעתי את היום ההוא להיות היום הנברא הראשון ללא עבודתי ולמען יהפך לדמות שבעת האלפים והשמיני לראשית שמונת האלפים וביום הראשון לשבוע יהיה חוזר תמיד היום השמיני בשבוע.

​

​

ועתה חנוך את אשר ראית בארץ ואת אשר ראית בשמים ואת אשר הבינות ואת אשר כתבת בספרים את כל אלה בראתי בחכמתי למן היסוד העליון ועד התחתון ועד הסוף. ואין יועץ ואין יורש לבריותי אני הוא לנצח ולא נעשיתי בידים. אין שינוי למחשבתי יועצי הוא חכמתי ומאמרי הוא מעשה. את כל הצבאות וכל הכוחות אני עשיתי ואין מתקומם נגדי או ממרה את פי כי כולם נשמעים לממשלתי היחידה ועובדים לממשלתי היחידה. ועיני רואות הכל ואם אביט על הכל ועמדו ורעדו מפחד ואם אסיר פני ואבדו כולם. שים לבך חנוך וידעת את המדובר אליך ולקחת את הספרים אשר כתבת. ואני הנני נותן לך את שמואל ואת רעואל אשר העלוך אלי וירדת על הארץ והגדת לבניך את אשר דיברתי אליך ואת אשר ראית למן הרקיע התחתון ועד כסאי. ונתת להם את הספרים הכתובים בידך וקראו והכירו אותי הבורא הכל והבינו כי אין עוד מלבדי. ומסרו את הספרים הכתובים בידך בנים לבנים ודור לדור ומשפחה למשפחה. ואתן לך חנוך את מיכאל שר צבאותי להשגיח על כתב ידך ועל כתבי ידי אבותיך אדם ושת ואנוש וקינן ומהללאל וירד אביך ולא אאבדם עד דור אחרון. כי צוויתי לאריוך ופריוך מלאכי אשר העמדתי בארץ לשומרים עליהם ופקדתי לשמור עליהם פן יאבדו במבול הבא אשר אני עושה. כי ידעתי את רעת בני האדם כי אינם מושכים בעול אשר שמתי עליהם ויסירו את עולי ויקחו להם עול אחר ויזרעו זרע הבל וישתחוו לאלהי הבל ותהו ויעזבו את אחדותי ותשחת כל הארץ בעול וברשעה ובניאוף ובעבודת אלילים. ולכן מביא אנכי את המבול על הארץ והארץ גם היא תשחת בבוץ הגדול. והשארתי ממשפחתך איש צדיק וכל ביתו אשר יעשה רצוני וקם מזרעו דור אחר אחרון ובהם רבים יהיו בלתי שבעים מאד. ובאחרית הדור ההוא אראה להם את הספרים הכתובים בידך ובידי אבותיך. ושומרי הארץ יראום לאנשי אמונים עושי רצוני אשר לא יקראו בשמי לשוא והם יגידו לדור ההוא ואחרי אשר יקראו בהם יכבדו בסוף מבתחילה. 

 

ועתה אני נותן לך חנוך מועד שלושים יום אחכה ועשית בביתך והגדת להם לכל בניך ולכל בני ביתך מלפני ושמעו אל אשר תאמר אליהם ותקרא והבינו כי אין עוד מלבדי וכולם ישמרו את מצוותיך והחלו לקרוא ולהבין בספרים הכתובים בידך. ומקץ שלושים יום אשלח את מלאכי ונשאוך מאת בניך ומעל הארץ אלי. ויקרא ה׳ אל אחד נורא ואיום מזקני המלאכים ויעמידהו על ידי. ומראה המלאך ההוא לבן כשלג וידיו מראיהן כקרח ולהן קור גדול. ויקרר את פני ולא נשאתי את מראהו כאשר לא יוכלו לשאת את אש הכבשן ושרב השמש וקור האויר. ויאמר ה׳ אלי חנוך אם לא יקררו את פניך פה לא יוכל אדם להביט אל פניך. ואל האנשים אשר העלוני בתחילה אמר ה׳ ירד חנוך אתכם אל הארץ וחיכיתם לו עד יום המועד. 

​

​

וישימוני בלילה על מטתי ומתושלח היה מצפה לבואי ביום ובלילה שומר היה משמרו על יד מטתי ויתפחד כשמעו את בואי. ואגיד לו כי יתאספו כל בני ביתי ואדבר אליהם שמעו בני את אשר ברצון ה׳. אני נשלחתי אליכם היום להגיד לכם מפי ה׳ את אשר היה ואת ההוה ואת אשר יהיה עד יום הדין. שמעו בני כי לא מפי אני מגיד לכם היום כי אם מפי ה׳ אשר שלחני אליכם. ואתם שומעים את דברי מפי ואני אדם אשר נברא כמוכם ואני שמעתים מפי אש ה׳ כי פי ה׳ כבשן אש ודבריו להבה יוצאת. ואתם בני רואים את פני ואני אדם אשר נברא כמוכם ואני רואה הייתי את פני ה׳ כברזל מלובן באש אשר בהנשאו ניצוצות הוא משלח ושורף. ואתם רואים את עיני כראות אדם הדומה לכם ואני ראיתי את עיני ה׳ והן מאירות כקרני השמש ומחרידות עיני אדם. ואתם בני רואים אתם ימין עוזרת לכם והיא של אדם נברא כמוכם ואני ראיתי ימין ה׳ העוזרת לי והיא מלאה את השמים. ואתם רואים את שעור קומתי דומה לשלכם ואני ראיתי את שעור קומת ה׳ ללא מדה וללא דמוי ואין לו סוף. הנה אתם שומעים את דברי פי ואני שמעתי את דברי ה׳ כקול רעם גדול בתוך תנועת עננים בלי הרף.​ ועתה בני הקשיבו כי שיחת אב בשר ודם נוראה וקשה היא ולעמוד לפני מלך נורא קשה מאד כי רצון מלך למוות ורצון מלך לחיים. ומה גם לעמוד לפני מלך המלכים וצבאות הארץ והשמים מי יעמוד ביראת אין סוף ההיא. 

 

​
בני אני יודע הכל מפי ה׳ וכל אשר עיני ראו למראש ועד סוף ולמן הסוף ועד התשובה הכל אני יודע והכל כתבתי בספרים. השמים וקצותם ומלואם וכל הצבאות ומהלכם מדותי ואת הכוכבים המון רב לאין מספר רשמתי. מי האיש הרואה את תהפוכותיהם ומסיבותיהם הלא המלאכים לא ידעו את מספרם ואני את כל שמותיהם כתבתי. את תקופת הירח מדותי ואת קרניו ספרתי ובואו וצאתו בכל החדשים ואת שמותיהם. ואת התמעטותו בכל הימים ואת נסיונותיו שהוא מתמעט בכל יום ובכל שעה כתבתי. ארבע עתים שמתי ומן העתים עשיתי ארבע תקופות ובתקופות שמתי את השנים ובשנים שמתי את החדשים ומן החדשים ספרתי את הימים ומן הימים מדותי את השעות ואמנה וארשום אני. כל אשר יאכל על האדמה חקרתי ואכתוב וכל זרע אשר תוציא הארץ אשר יזרע ואשר לא יזרע וכל צמח וכל עשב וכל פרח וריח ניחוחם ושמותיהם. ומשכנות העננים וחקותיהם וכנפיהם ומשפט נשיאתם מטר ונטפי המטר הכל אני חקרתי. ואכתוב את דרך הרעם והברק ויראוני את מפתחותיהם ואת שומריהם ומבואיהם ומוצאיהם אשר בהם ילכו במידה. בשלשלת יעלו ובשלשלת ירדו פן בכעס גדול ובקצף ישלכו ענני חרון ואיבדו כל אשר בארץ. אני כתבתי את אוצרות השלג ומטמורות הקרח וקור האויר ואת עתיהם חקרתי אי זה הדרך נושאי מפתחותיהם ימלאו בהם את העננים ואינם מריקים את אוצרותיהם. אני כתבתי את משכני הרוח ואחקור וארא איך נושאי מפתחותיהם ישאו את המשקלות ואת המידות ובראשונה ישימו במשקלות ואחרי כן בכשרון ובמידה יוציאו על הארץ פן בנשימה כבדה ימיטו את הארץ. אני מדותי את הארץ והריה והגבעות והשדות והעצים והאבנים וכל הנמצאים. 

 

אני כתבתי את הגובה למן הארץ ועד הרקיע השביעי ולמטה עד שאול תחתיה ומקום המשפט ושאול הגדולה מאד הפתוחה הבוכה וארא את עמל השבויים המחכים לדין בלי מידה. ואכתוב את כל הנשפטים על ידי השופט וכל משפטם וכל מעשיהם. וארא את כל האנשים מדור האבות הראשונים עם אדם וחוה ואאנח ואבךּ על אחרית רשעתם אוי לי מחולשתי וחולשת אבותי הראשונים. ואחשוב בלבי ואומר אשרי האיש אשר לא נולד או אשר נולד ולא חטא לפני ה׳ ולא יבוא למקום ההוא ולא ישא את עול המקום ההוא. וארא את נושאי המפתחות ואת שומרי שאול עומדים כנחשים גדולים ופניהם כנרות כבויים ועיניהם אש ושיניהם גלויות עד חזותיהם. ואומר לפניהם מי יתן ולא אראכם עוד ולא אשמע את מעשיכם ואיש לא יביא את בני עמי אליכם כמה מעטים היו חטאיהם בחיים האלה ובחיי נצח יסבלו עמל תמיד. ​ 

 

​אני עליתי למזרח גן עדן אשר שם הוכנה מנוחה לצדיקים והוא פתוח לרקיע השלישי ולצד העולם הזה הוא סגור. ושומרים הועמדו על ידי השערים הגדולים מאד ממזרח שמש מלאכי להט השרים בלי הרף שירי נצח והשמחים לבוא הצדיקים. ואני אומר לכם בני אשרי האיש אשר ירא את ה׳ ועובד לפניו תמיד ומביא מנחות בחרדה בחייו ויחיה בצדק ומת. אשרי העושה משפט צדק לא במתן כי אם באמת ולא יקוה אחרי כן לכל דבר ומשפטו יבוא לעתיד בלי משוא פנים. אשרי המכסה ערומים בגדים ולרעבים יתן לחמו אשרי הדן משפט צדק ליתום ואלמנה ולכל נדכא יעזור. אשרי השב מדרך הזמן בעולם ההבל הזה והלך בדרך הישרה המוליכה אל חיי אין סוף. אשרי הזורע זרע אמת כי שבעתיים יקצור אשרי האיש שאמת בקרבו ודובר אמת לרעהו. אשרי האיש רחמים בפיו וענווה בלבו אשרי המבין לכל מעשה ה׳ אשר נברא והוא משבחו. כי מעשי ה׳ אמת אבל מעשי אדם מהם טובים ומהם רעים ולפי מעשיהם יוָדעו האנשים. 

 

בני כל מעשה וכל מידה וכל משקל אני מדותי ואכתוב כאשר ציוני ה׳ ובכל אלה מצאתי שינוי וכשנה נכבדה משנה כן נכבד אדם מאדם. לאחד נחלה רבה ולאחד חכמת לב רבה ולאחד בינת המעשה והאחד בכח והאחד ביופי והאחד בנוער והאחד בחריפות. והאחד במראה הגוף והאחד ברוב רגש ישמע בכל ואין יתרון לאיש מירא ה׳ הוא יהולל מכל בדור ההוא. 

​

​

​ה׳ בידיו ברא את האדם כדמות פניו קטן וגדול ברא ה׳ ואשר ינאץ פני אדם ינאץ פני מלך ופני ה׳ ימאס. הבז לפני אדם הוא לפני ה׳ יבוז המכעיס לכל אדם בלי רעה כעס גדול ירדפהו מאת ה׳ היורק בפני אדם נאצה תרדפהו בדין ה׳ הגדול. אשרי האיש אשר לא יטה את לבו להרע לכל איש לנשפט יעזור ואת הנדכא ירים ולמבקש יעשה צדקה כי ביום הדין הגדול כל מעשה יתחדש בכתב. אשרי לו תהי מידת צדק ומאזני צדק ומשקל צדק כי ביום הדין הגדול כל מידה וכל משקל כמו במאזנים לאמוד בקנה יהיו תלויים ועומדים וכל איש יכיר את מידתו ובמידה יקבל את גמולו. ואשר ימהר ועשה מנחה לפני ה׳ ימהר ה׳ בקשת מעשהו ועשה לו משפט צדק. 

 

​וכי דורש ה׳ לחם או איל או שור או קרבנות אחרים לא אלה כי אם לב טהור ידרוש ובכל אלה הוא מנסה את לב האדם. אם יביא אדם מנחה למלך בשר ודם והוא בלבו אי אמונה יחשוב הלא יקצוף המלך אשר יראה את מנחתו ומסרהו לדין. או אם יחניף איש לרעהו בלשון טובה ובלבו רעה הלא יבין לבו זאת ובקרב נפשו ישפוט שאין משפטו בצדק. כאשר ישלח ה׳ אור גדול ויהיה משפט צדק בלי משוא פנים לצדיקים ולשאינם צדיקים איש לא יסתר אז.​ ועתה בני שימו מחשבה זאת על לבכם ושמעתם לדברי אביכם כי מפי ה׳ אני דובר אליכם ולקחתם את הספרים האלה הכתובים בידי אביכם וקראתם בהם ומהם תדעו את כל מעשי ה׳. ספרים רבים יהיו מתחילת הבריאה עד סוף הדורות וגם אחד מהם לא יודיעכם ככתב ידי ואם תחזיקו בו לא תחטאו לה׳. 

 

​
כי אין מלבד ה׳ לא בשמים ולא בארץ ולא בשאול ולא בכל יסוד. ה׳ עשה יסוד על אי ידועים ומתח את הרקיע בנראים ואת הארץ העמיד על המים ואת המים יסד על אי עומדים וכל ברואים שלא יספרו ברא לבדו. מי מנה עפר הארץ או חול הים או נטפי המטר או טל העננים או נשיבת הרוחות. מי קשר את הארץ ואת הים בקשרים לא יותרו ואת הכוכבים חצב מן האש וייף את הרקיע ובתוכו העמיד את השמש למען ילך בשבע תקופות השמים. מי העמיד מאה ושנים ושמונים כסא למען יצא ביום קטן ועוד מאה ושנים ושמונים כסא למען יצא ביום גדול. ושנים כסאות גדולים לו למען ינוח בהם בשובו כה וכה ממעל לכסא הירח. מירח רביעי מיום שבעה עשר יבוא ועד ירח עשירי ומשבעה עשר בחודש העשירי יצא וכן ילך השמש בכל תקופות השמים. וכאשר יקרב אל הארץ ושמחה הארץ והוציאה את פריה וכאשר ירחק והתאבלה הארץ והעצים וכל פרי לא יגדל. וכל המידות האלה ומידות השעה לחלקים העמידה חכמתו את הנראים ואת האי נראים. מן האי נראים ברא את כל הנראים והוא בעצמו אי נראה. 

 

​
כן אני אומר לכם בני תנו את הספרים לבניכם ולכל משפחותיכם ושארי בשרכם למען יבינו ויראו את ה׳. ולקחום והיו טובים להם מכל מאכל טוב אשר בארץ וקראו בהם וקרבו אליהם. כי הלא מבינים והלא חושבים על ה׳ והלא יראים את ה׳ הם לא יקבלום כי אם יסורו מהם וכבדים יהיו להם. אשרי הנושא משאם והקרב אליהם הוא ינצל ביום הדין הגדול. ונשבע אני לכם בני אבל אני לא אשבע אף שבועה אחת לא בשמים ולא בארץ ולא בבריאה אחרת אשר ברא ה׳ כי כה אמר ה׳ ״אין בי לא שבועה ולא שקר כי אם אמת ואם אין אמת באדם ישבע בלשון הן הן או לא לא. ואני נשבע לכם הן הן כי לא היה לפנים אדם במעי אמו אשר לא הכינותי לו מקום לנפש ומידה ומשקל אשר עתיד האדם לחיות למען ינוסה בו״. ועתה בני אל תטעו כי שם הוכן מקדם מקום לכל נפש אדם. 

​

​

אני מעשי כל אדם בכתב רשמתי ואיש מן הנולדים בארץ לא יוכל להסתר ולא להסתיר את מעשהו אני רואה הכל כבמראה. ועתה בני בסבלנות וענווה תשאו מספר ימיכם למען תנחלו עולם אין סוף לעתיד לבוא. כל חבורה וכל פצע וכל שחין וכל דבר רע אשר יבואכם מן ה׳ וסבלתם למען ה׳. ואם תוכלו לגמול ולנקום פי מאה אל תגמלו לא לקרוב ולא לרחוק כי ה׳ הוא הגומל לך והוא ינקם לכם ביום הדין הגדול. ואל תהיו אתם נוקמים פה על ידי איש כי אם שם על ידי ה׳. איש מכם אשר יאבד את זהבו ואת כספו למען אחיו יקבל אוצר מלא בעולם ההוא. ליתום ולאלמנה ולהלך תשלחו את ידכם כפי כוחותיכם עזרו לנאמן בצרה ולא תבואכם צרה באוצרותיכם ובעת עבודתכם. וכל עצב וכובד כאשר יבואוכם הכל תשאו למען ה׳ וכן תמצאו את שכרכם ביום הדין. 

 

​
בבוקר ובצהרים ובערב טוב לבוא לבית ה׳ להלל לבורא הכל כי כל נשמה תהללהו ושבחה כל בריאה נראית ואי נראית. אשרי האיש אשר פתח פיו להלל והלל לה׳ בכל לבו וארור האיש אשר יפתח את לבו לחרף את העני והוציא דיבה רעה על רעהו. אשרי הפותח את פיו לברך ולהלל את ה׳ וארור הפותח פיו לקלל ולחרף כל ימיו לפני ה׳. אשרי המברך את כל מעשי ה׳ וארור המחרף את כל בריות ה׳. אשרי החושב לכלות מעשי ידיו וארור המצפה לאכול עמל אחרים. אשרי השומר יסודות אבותיו הקדמונים וארור המשחית מוסדות אבות אבותיו ואבותיו. אשרי הנוטע שלום ואהבה וארור ההורס השלֵמים באהבה. אשרי שאינו מדבר שלום בלשונו ובלבו שלום לכל וארור המדבר בלשונו שלום ובלבו אין שלום. כל אלה במידות ובמספרים יגולו ביום הדין הגדול. ועתה בני אל תאמרו בלבכם ׳אבינו הוא עם ה׳ והוא יגן עלינו והתפלל בעד חטאינו׳ כי אין שם עוזר לכל אדם אשר חטא. ראו מעשי כל אדם כולם כתבתי אני לפני העשותם ואכתוב את כל אשר יעשה בכל בני האדם עד העולם ואיש לא יוכל להשחית את כתב ידי. כי ה׳ יראה הכל ומחשבות אנשים רעים כי הבל הם אשר ישכנו בחדרי הלב. ועתה בני האזינו לכל דברי אביכם אשר אני מדבר אליכם פן תנחמו ואמרתם מדוע לא אמר לנו אבינו בעת ההיא את אי דעתנו זאת. והיו הספרים אשר נתתי לכם נחלת מנוחתכם אל תסתירום מפני כל החפצים בהם ובארתם אותם למען ידעו מעשי ה׳ הנפלאים מאד. 

​

​

בני הנה הולך וקרב יום המועד והעת הנתונה לי באה ונדרש אני ללכת והמלאכים הרוצים ללכת איתי עומדים על הארץ ושומרים את פקודתם. ומחר אני הולך למרומי השמים לנחלת עולמי נצח ולכן ציויתיכם בני כי תעשו את הטוב לפני ה׳. ויען מתושלח את חנוך אביו ויאמר אם טוב בעיניך חנוך אבי ועשינו לחם לפניך למען תברך את ביתנו ואת בניך ואת כל ילידי ביתך והתכבדו אנשים בגללך ואחרי כן תלך כרצון ה׳. ויען חנוך לבנו ויאמר שמע בני למן אשר משחני ה׳ בשמן תפארתו לא בא אוכל אל קרבי ונועם ארץ אין נפשי זוכרת ואין לי חפץ בדבר מדברי ארץ. אבל קרוא תקרא אל אחיך ואל כל בני ביתכם ואל זקני העם ודברתי אליהם והלכתי לי כאשר הושם עלי. 

 

וימהר מתושלח ויקרא אל רעים ורימן ועוכן וחרמיון ועירד אחיו ואל זקני כל העם ויקרא אליהם אל פני חנוך אביו. וישתחו כולם לפניו ויראם חנוך ויברכם וידבר אליהם לאמור שמעוני בני בימים ההם ירד ה׳ על הארץ וברא את כל בריותיו אשר ברא ואחרי כולם ברא אדם. ויקרא ה׳ לכל בהמת הארץ ולכל רמש האדמה ולכל עוף המעופף ברוח ויבא את כולם לפני אדם אבינו למען יקרא שמות לכל חי. ויקרא אדם שמות לכל החיים אשר על הארץ ויעמידהו ה׳ מלך על כולם ויכנע לפניו את כולם למשול בהם ויעשם אלמים וחרשים למשמעת ולכל עבודה. ה׳ ברא את האדם אדון לכל קניינו ואין ה׳ דן לכל נפש בהמה מפני האדם אבל דן הוא נפש אדם מפני נפש בהמה ביום הגדול. כי הובדל מקום לבני אדם וכל נפשות אדם הם במספר כנפשות בהמה ולא תאבד נפש אחת אשר ברא ה׳ עד יום הדין הגדול. וכל נפש בהמה תלשין על האדם אשר הרע לרעות אותה. המעוול לנפש בהמה לנפשו הוא מעוול כי האדם מביא מן הבהמה הטהורה ועושה קרבן למען תעלה תרופה לנפשו. כל אשר נתן לכם לאכול אסרוהו בארבע רגלים כי הממית כל בהמה בלי לאסרה את נפשו הוא ממית ועושה עוולה לבשרו. העושה רעת מה לכל בהמה בסתר עוול הוא ועוולה הוא עושה לנפשו. 

 

​
זו היא התרופה העושה טוב רופא הוא לנפשו ובשרו העושה רעה לנפש אדם רעה לנפשו הוא עושה ואין לו תרופה לבשרו ואין לו סליחה לעולם. הרוצח נפש אדם את נפשו הוא ממית ואת בשרו הוא רוצח ואין לו תרופה לעולם. הדוחה אדם לרשת הוא בנפשו ילכד ואין לו תרופה לעולם. הדוחה אדם למשפט לא ימעט עונשו בדין הגדול לעולם. העושה רשעה או ידבר רעה לכל נפש לא תעשה לו צדקה לעולם. ועתה בני שמרו את לבותיכם מכל רשעה אשר שנא ה׳ וכאשר יבקש אדם לנפשו מאת ה׳ כן יעשה לכל נפש חיה. 

 

​
כי ביום הגדול אוצרות רבים הוכנו לאדם טובים לטובים ולרעים רעים בלי מספר לרוב. אשרי מי שיבוא לבתים טובים כי ברעים אין מנוחה ואין תשובה. שמעו בני הקטנים עם הגדולים אדם כי יעלה דבר על לבו להביא מנחות לה׳ וידיו לא תעשינה זאת והסיר ה׳ את פניו מעמל ידיו ולא ימצא פרי עמל ידיו. ואם ידיו תעשינה ולבו יתאונן לא תחדל מחלת לבו ובהתאוננו תמיד לא יהי לו כל פרי. אשרי האיש אשר בסבלו יביא מנחות לפני ה׳ הוא יקבל סליחה על החטאים. ואם לפני הזמן ישיב את דברו אין לו תשובה ואם יעבור הזמן המיועד ועשה אין לו ברכה ואין תשובה לאחר המוות. כי כל מעשה שיעשה האדם לפני זמנו ואחר זמנו כעס הוא לפני בני אדם ולפני ה׳ הוא חוטא. אדם כי יכסה ערום ולרעב יתן מלחמו הוא גמול יקבל ואם לבו יתאונן שתים רעות יעשה לנפשו את אשר נתן איבד וקבלת שכרו אין לו. ועני כי השביע לבו או הלביש בשרו והתגאה על סבל עניו הוא יאבד ולא יקבל ברכת הגמול כי תועבת ה׳ כל אדם גאה. וכל דבר כזב בעוול הוא מחודד ובחוד ובחרב המוות הוא נכרת והכריתה ההיא אין לה תרופה לעולם. 

​

​

ויהי כאשר כלה חנוך לדבר אל בניו ואל שרי העם וישמעו כל האנשים הקרובים והרחוקים בקרוא ה׳ אל חנוך ויתיעצו לאמור נלכה ונשקנו לחנוך. ויבואו זקני העם וכל העם וישתחו וישקו לחנוך ויאמרו אליו ברוך תהיה חנוך אבינו לה׳ ועתה ברכה את בניך ואת כל האנשים ונכבדנו לפניך היום כי נכבדת לפני ה׳ לעולם. כי בך בחר ה׳ מכל האנשים על הארץ ויעמידך סופר לבריותיו הנראות ושאינן נראות ומכפר חטאות אדם ועוזר לבני ביתך. 

​

​ויען חנוך ויאמר לכולם שמעו בני עד אשר לא היה כל ועד אשר לא נבראו כל הברואים ברא ה׳ את כל הבריאה הנראית והאי נראית כמה עתים חלפו ויעברו וידעתם כי אחרי כל אלה יצר את האדם בצלמו ובדמותו ויעש לו עינים לראות ולב לחשוב ושכל להבין. ויברא את כל הבריות למענו ויחלק לעתים ומן העתים עשה שנים ומן השנים קבע ירחים ומן הירחים ימים ויקבע שבעה ימים ובהם קבע שעות ואת השעות מדד לחלקים למען יחשב האדם את העתים. ומנה את השנים ואת הירחים ואת הימים ואת השעות. ואת השינויים ואת ההתחלות ואת הקצים ומנה את חייו מתחילה ועד המוות וחשב על חטאיו וכתב את מעשהו הרע והטוב. כי אין דבר נעלם לפני ה׳ ועל כל אדם לדעת את מעשיו ואל יעבור איש מצותיו ובכתב ידי יחזיק לדור ודור. וכאשר יכלו הבריות הנראות והאי נראות אשר ברא ה׳ והלך כל איש אל דין ה׳ הגדול אז תאבדנה העתים וגם השנים לא תהיינה עוד ולא ירחים והימים והשעות יתפוררו ולא ימנו עוד. ובריאה חדשה תקום וכל הצדיקים אשר ימלטו מדין ה׳ הגדול יתקבצו אל עולם גדול והעולם הגדול יהיה לצדיקים והיה נצח. ולא יהיה עוד בהם לא כאב ולא מחלה ולא דאגה ולא תוחלת קשה ולא עמל ולא לילה ולא חושך כי אם אור גדול. והיה להם חומה גדולה לא תהרס וגן גדול בל ישחת כי כל נשחת יחלוף ואי נשחת יבוא והיה גג למעון נצח. 

​

​

​ועתה בני שמרו על נפשכם מכל עוולה אשר שנא ה׳ והלכתם לפניו ביראה ולו לבדו תעבודו. וכל מנחה תביאו לפני ה׳ בצדק כי אשר תביאו לא בצדק שנא ה׳. הכל יראה ה׳ כל אשר יחשב אדם בלבו ושכלו יעוץ לו וכל מחשבה הבאת מנחה היא לפני ה׳. אם תביטו אל השמים שם ה׳ כי ה׳ ברא את השמים אם תביטו על הארץ שם ה׳ כי ה׳ יסד ארץ וישם עליה את כל בריותיו. אם תחשבו על עומק הים וכל תחתיות הארץ שם ה׳ כי ה׳ ברא הכל. אל תשתחוו למעשי האדם בעזבכם את אדון כל הבריות כי כל דבר לא יסתר מפני ה׳. והלכתם בני בארך אפים בענווה ביגון ובדאגה באמונה ובצדק בהבטחה בחולשה בחרפה בפצעים בנסיון בחוסר בעירום אוהבים איש את רעהו עד אשר תצאו מעולם הצער הזה להיות יורשים עולם אין סוף. אשרי הצדיקים אשר ימלטו בדין ה׳ הגדול כי שבעתים מן השמש יאירו כי בעולם ההוא הכל מובדל שבעתיים אור וחושך ומתוק ומר וגן וענוי וכל אלה שמתי בכתב למען תקראו ותבינו. 

​

​

ויהי כאשר כילה חנוך לדבר אל אנשיו ויורד ה׳ חושך על הארץ ותהי אפלה ותכס את האנשים העומדים עם חנוך. וימהרו המלאכים ויקחו את חנוך ויעלוהו אל הרקיע העליון ושם קיבלהו ה׳ ויעמידהו לפניו לעולם. ותעל האפלה מעל הארץ ויהי אור ויראו האנשים ולא ידעו איך נלקח חנוך ויהללו את ה׳ וילכו אל בתיהם. 

​

​

​וימהר מתושלח ואחיו וכל בני חנוך ויבנו מזבח במקום אשר שם נלקח חנוך ויזבחו אילים ופרים ויקראו לכל העם ויאכלו את הקרבן לפני ה׳. והאנשים אשר באו אליהם אל השמחה הביאו מתנות לבני חנוך ויעשו שמחה גדולה וישישו שלושה ימים. ​ ​

​

​

​וחנוך נולד בששה לחודש הרביעי ויחי שלוש מאות וששים וחמש שנים וילקח אל השמים בחודש הראשון באחד לחודש ויהי בשמים שישים יום. ויכתוב את כל האותות לכל בריאה אשר ברא ה׳ ויכתוב שלוש מאות וששים וששה ספרים וימסרם ביד בני ויהי על הארץ שלושים יום וידבר איתם. וילקח אל השמים שנית בחודש הרביעי ביום השישי ההוא אשר בו נולד ובשעה ההיא. כמו לכל אדם תכונה דומה בחייו אלה כך גם ההריון והלידה והיציאה מן החיים האלה בשעה שבה הורה ה׳ בה נולד ובה מת.